# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/977/64/14/

ועל־כן עוסקין בהושענא רבא הרבה עם הערבי נחל שנוטלין אותם לבדם וחובטין אותם, כי הערבי נחל מרמזים על הרשעים שמחזירם הצדיק בתשובה, שעל־ידי־זה עקר המשכת התורה כנ"ל. על־כן עכשו בגמר שצריכין לכנס לארץ־ישראל ביום שמיני עצרת, אז נגמר תקון הערבי נחל, שהם תקון אלו הנפשות של הרשעים. ועל־כן נוטלין אותם לבדם, זה רמז שעד עכשו לא נתתקנו אלו הרשעים, כי אם בעת שהיו קשורים עם הצדיק, אבל באמת עכשו הצדיק מתקן אותם כל כך, עד שאפלו כשמסתלק מהם, יהיה להם כח בעצמן לעבד את ה' ולהמשיך תורה בעצמן, שזהו עקר התקון שלהם, כי האדם הוא בעל בחירה, ובודאי יש כח ביד הצדיק לטל הבחירה מהאדם ולהחזירו בתשובה, אבל אין זה תקון, מאחר שאינו עושה תשובה בבחירתו. ועקר התקון - שהצדיק מגלגל עמו כל כך בדרכים נפלאים, עד שזוכה להטות לבבו אליו יתברך, עד ששב מעצמו להשם יתברך. ועל זה מרמז ערבי נחל שנוטלין בפני עצמן בהושענא רבא, שזהו גמר תקון של הרשעים החוזרים בתשובה, כשנעשה תקון על ידם למעלה, אפלו כשהם בפני עצמם.

ועל־כן צריכין הערבות חביטה בקרקע כדי להמתיק הדינים, כי מחמת שהיו מתחלה רחוקים כל כך, צריכים להמתיק מהם הדינים שנאחזו בהם בתחלה כדי שיתתקנו בשלמות, כדי שיעלו מהם בעצמן שעשועים לפני השם יתברך, בחינת העלאת מין נוקבין להשכינה, שתתפאר בהם השכינה בעצמה: 'חזי במה ברא קאתינא לגבך' (זהר ויקרא יג.), שעל־ידי־זה מתיחדת השכינה בשמיני עצרת, כידוע (שער הכונות ענין סכות, דרוש ט), שזהו בחינת כבישת ארץ־ישראל, כי עקר כבישת ארץ־ישראל, הוא על־ידי שחוזרין בתשובה כל הרשעים כנ"ל, שזהו בחינת קבוץ גליות לארץ־ישראל, לקבץ כל הנדחים והאובדים לארץ־ישראל וכו' כנ"ל: