# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/977/64/18/

כי כשרוצין להמשיך קדשת ארץ־ישראל, אי אפשר להמשיך כי אם על־ידי התורה הנמשכת בכל התקונים הנאמרין לעיל בהתורה הנ"ל, דהינו להמשיך תורה ברחמים ותחנונים, לשפוך לבו כמים נכח פני ה', שעל־ידי־זה נכמרים רחמי הלב העליון, ונמשך עליו דבורים חמים כגחלי אש, ועל־ידי־זה ממשיך באורי התורה גם כן משם מבחינת הלב הזה, ששם כתובים כל באורי התורה וכו'. וכשמתפלל קדם הדרוש ברחמים ותחנונים - צריך לקשר עצמו עם כל נפשות השומעים, שעל־ידי־זה נתוסף קדשה גדולה למעלה לפי רבוי הנפשות, וכמו כן הוא ממשיך באורי התורה גם כן משם בשפע גדול, ויש לכל נפש ונפש חלק בתורה, ואזי דיקא זוכה להכניע המונעים מארץ־ישראל, וזוכה לבוא לארץ־ישראל, כמבאר כל זה בתורה הנ"ל.

וכל התקונים האלה צריכין להמשיך בשעת האכילה, כדי לזכות שתהיה האכילה בבחינת קדשת ארץ־ישראל שמשם עקר קדשת האכילה כנ"ל. ועקר האכילה הוא לחם שהוא עקר חיות האדם, כי הוא משביע ומזין, והוא עקר הסעדה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (זהר בלק קפט:): 'אין הסעדה נקראת אלא על שם הלחם'. כי לחם מחמשה מינים שנשתבחה בהם ארץ־ישראל, שרשו נמשך מכל הבחינות הנ"ל שהם בחינת המשכת התורה בתקונים הנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין לארץ־ישראל, שמשם עקר קדשת הלחם שבו כלולין כל המצוות בארץ כנ"ל. כי הלחם הוא בחינת תורה, כמו שכתוב (משלי ט, ה): "לכו לחמו בלחמי". וכמו שכתוב (שם לא, יד): "ממרחק תביא לחמה". כי על־ידי המאכל שאוכלין נמשך חיות האדם כידוע בחוש. ועקר החיות נמשך מהתורה שמחיה את הכל, כמו שכתוב (דברים ל, כ): "כי הוא חייך וארך ימיך". ועל־כן בהכרח שכל כח המאכלים שיש להם כח להחיות את האדם, זה הכח הוא בחינת אותיות התורה המלבש בהם, ומי שזוכה לאכל בקדשה ובטהרה - הוא ממשיך קדשת התורה הקדושה על־ידי אכילתו, בבחינת (תהלים מ, ט): "ותורתך בתוך מעי".

ועקר הוא הלחם, שהוא עקר האכילה והשביעה, כי אין נקרא לחם כי אם כשנלוש במים ונאפה על האש, נמצא, שיש בלחם כח מים ואש. ואלו המים והאש נמשכין בשרשם מבחינת מים ואש הנ"ל של הצדיקים שממשיכין תורה על־ידי בחינת מים ואש, דהינו על־ידי ששופכין לבן כמים וכו' קדם הדרוש, שעל־ידי־זה נמשך עליהם דבורים חמים כגחלי אש, שעל־ידי־זה ממשיכין תורה מלב העליון, ומשם נמשך כח המים והאש שבלחם מי שזוכה לברך הברכה כראוי ולאכל בקדשה גדולה, שאז אכילת הלחם הוא בחינת המשכת התורה ממש שנקראת לחם, שנמשכת על־ידי מים ואש, שמשם כח המים והאש שבלחם, כנ"ל.

ועל־כן הלחם סועד הלב, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה מח, יא): 'בתורה ונביאים וכתובים מצינו שפתא סעדא דלבא' וכו'. כי הלחם הוא בחינת התורה שנמשכת מלב העליון כנ"ל, ועל־כן יש לו כח לסעד את הלב, מחמת שנמשך בשרשו מלב העליון כנ"ל. ועל־כן 'אין הסעדה נקראת אלא על שם הלחם', כי עקר שם הסעדה על שם שסועד את הלב, עקר בחינה זו הוא רק בלחם, שהוא בחינת התורה שנמשכת מלב העליון וכו', כנ"ל.

ועל־כן מחמת שהלחם הוא בבחינת התורה הנמשכת בתקונים הנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין לארץ־ישראל, על־כן צונו השם יתברך לברך ברכת המזון על הלחם, שעקר הברכה על ארץ־ישראל, כמו שכתוב: 'ואכלת ושבעת וברכת וכו' על הארץ' וכו', כי עקר התגלות קדשת ארץ־ישראל הוא על־ידי בחינת הלחם, שבו תלוי כל קדשת ארץ־ישראל, שהם המצוות הנוהגות רק בארץ, שכלם הם בלחם כנ"ל. כי עקר קדשת ארץ־ישראל הוא על־ידי התורה הנ"ל, שהוא בחינת לחם כנ"ל. וזה שהפליג בזהר הקדוש בכמה מקומות (פנחס רמו.): בענין קדשת הסעדה, בענין עשר קדשות עשר תקונים שבסעדה, עין שם בזהר בכמה מקומות, כי קדשת הלחם שהוא עקר הסעדה גבה מאד מאד, אשרי הזוכה לטעם אכילת לחם כזה.

[ובזה תבין איזה התנוצצות בהמעשה הנוראה הכתובה אצלנו בענין הצדיק שזכה על־ידי אכילת לחם לקבלת התורה, עין שם והבן]: