# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/977/64/19/

ועל־כן עקר השביעה על־ידי הלחם, כי הלחם הוא בחינת התורה שהוא בחינת קדשת ארץ־ישראל, שכל זה נמשך על־ידי הצדיק האמת שממשיך התורה בתקונים הנ"ל כנ"ל. ועקר השביעה הוא מבחינת הצדיק, שהוא בחינת יוסף שהוא בחינת שבע שני השבע, כידוע (עין זהר בהר קח:). וזה בחינת (משלי יג, כה): "צדיק אכל לשבע נפשו".

וזה בחינת אכילת שבת, כי משם עקר הברכה והשביעה, כמו שכתב רבנו ז"ל (סימן רעו). כי שבת וארץ־ישראל הם בחינה אחת, כמובן בשבע הבדלות שאמרו רבותינו ז"ל בירושלמי (ברכות ה, ב), שחושב שם בין יום השביעי לששת ימי המעשה, ובין קדשת ארץ־ישראל לשאר הארצות, ובין ישראל לעמים, כי כל אלו הבדלות כלם שיכים זה לזה, כי ארץ־ישראל ושבת וישראל כלם הם בחינה אחת, כי כלם קדש. ולהפך, העמים וחוץ־לארץ וימי החל כלם הם בחינת חל. ועל־כן עקר השביעה בארץ־ישראל, כמו שכתוב (ויקרא כו, ה): "ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם". כי ארץ־ישראל מקבלת מהצדיק הנ"ל בבחינת "צדיקים יירשו ארץ" (תהלים לז, כט), ומהצדיק עקר השביעה והברכה כנ"ל: