# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/977/64/2/

נמצא, שבראש השנה צריכין לכון שנזכה מהרה לבוא לארץ־ישראל, ששם עקר התגלות מלכותו יתברך כנ"ל. ולבוא לארץ־ישראל הוא על־ידי תורה שממשיכין, כמבאר בהתורה הנ"ל (באות ו) וזה לשונו: 'ובזכות התורה שממשיכין - זוכין לארץ־ישראל' וכו'. ומבאר שם - שאי אפשר לבוא לארץ־ישראל עד שמכניעין תחלה הרשעים המונעים מוציאי דבת הארץ. והכנעת המונעים הוא כפי התחדשות התורה. והתחדשות התורה הוא כפי הקדשה שנתוסף למעלה, עין שם היטב והבן

והכלל, שמי שרוצה להמשיך באורי התורה הוא צריך לשפך שיחו בתפלה לפני השם יתברך וכו', וכשמתפלל קדם הדרוש צריך להתפלל בתחנונים ויבקש מאת הקדוש־ברוך־הוא מתנת חנם, ולא יתלה בזכות עצמו, אף־על־פי שעכשו נתעורר מטה עזו של עבודתו, אין זה המטה כדי להתגאות אלא כדי להכניע הרע שבעדה, כי ברבים יש בהם טובים ורעים, וצריך להכניע הרע שברעים כנ"ל. אבל לפני השם יתברך יעמד כדל וכרש וידבר תחנונים ולא יתלה בזכות עצמו וכו'. וזהו טעות שטעה משה, שהקדוש־ברוך־הוא אמר למשה (במדבר כ, ח) "קח את המטה" וכו' שיקח ממשלת עזו שיש לו ממצוות ומעשים טובים שלו כדי להכניע רשעתם של הרעים שבעדה כנ"ל. ואחר־כך: "ודברת אל הסלע לעיניהם". 'אין דבור אלא נחת' (שבת סג.) שישפך שיחו ותפלתו בתחנונים כדל וכרש אל הסלע, הינו לב העליון כנ"ל. 'לעיניהם' דיקא שיהיה הקהל בשעת מעשה כדי שיקשר את עצמו עם נשמתם כנ"ל. והוא לא כן עשה שזכר טובו וצדקתו בשעת תפלתו, שלא השתמש עם המטה בשביל הקהל אלא השתמש עם המטה בשעת תפלתו וכו', ובשביל זה אין לאדם לדחק את עצמו על שום דבר אלא יבקש בתחנונים, אם יתן לו השם יתברך יתן ואם לאו לאו, עין שם כל זה היטב.

ומבאר שם, שעל־ידי טעות זה לא היה יכל משה לבוא אל ארץ־ישראל, כמו שכתוב (במדבר כ, יב): "לכן לא תביאו וכו' אל הארץ". כי צריך לשפך תפלתו קדם התורה וכו', ואז על־ידי התורה שממשיך זוכה לארץ־ישראל. כי על־ידי כחות הרוחניות הנבראים מאותיות התורה שחדש, הכחות האלו הן הן מלאכים ממש, והן מקבלין הכח מאדום כדי לענש הרשעים המונעים בחרבא וקטלא וכו'. ואלו הכחות הרוחניות, הינו המלאכים - הן לפי התחדשות התורה, והתחדשות התורה - לפי הקדשה שנתוסף למעלה וכו'. ולפעמים הקדשה כל כך מעטת עד שהמלאכים הם מעוטי כח, שאין כח בידם לקבל כח לענש את הרשעים בחרבא וקטלא, ואין להם כח אלא להכניע את הרשעים בלבד ולהביא מרך בלבבם. ולפעמים גם זה הכח אין להם, ואין להם אלא הכח הזה לעורר כח האמות על הרשעים מוציאי דבת הארץ וכו'. ולפעמים גם זה הכח אין להם ואין להם כח אלא להשתיק אותם בלבד שלא לדבר סרה בפנינו וכו'. ולפעמים גם זה הכח אין להם. הכל לפי מעוט הקדשה וכו'.

והכלל, שאי אפשר לבוא לארץ־ישראל אלא על־ידי התחדשות התורה, שעל־ידי־זה נבראים בחינת מלאכים, שהם מקבלים כח מאדום להכניע המונעים מלבוא לארץ־ישראל, שעל־ידי־זה דיקא זוכין לבוא לארץ־ישראל. וכחות אלו המלאכים שמקבלין מאדום הם כפי התחדשות התורה, והתחדשות התורה הוא כפי רבוי הקדשה שנתוסף למעלה כנ"ל. ורבוי הקדשה שנתוסף למעלה הוא על־ידי רבוי הנפשות שמתקשר הצדיק עמהם בשעת התפלה שמתפלל קדם הדרוש כנ"ל, דהינו כשאין ממשיך התורה על־ידי מטה עזו של מעשים טובים שלו, רק הוא ממשיך התורה על־ידי רחמים ותחנונים כעני בפתח. וגם על תפלתו אינו סומך את עצמו, כי תפלת יחיד לפעמים מואסין בתפלתו (עין תענית ח.; זהר פקודי רמה:), רק הוא מקשר את עצמו בשעת התפלה עם רבים, דהינו עם כל העדה העומדים בשעת הדרוש, ועל־ידי־זה תפלתו - תפלת רבים שאין הקדוש־ברוך־הוא ממאס תפלתם (ברכות ח.). ועל־ידי תפלה זו בהתקשרות נשמת רבים, על־ידי־זה נתעוררין רחמי השם יתברך ומשפיע עליו דבורים חמים כגחלי אש מלב העליון, ועל־ידי־זה נמשכין לו באורי התורה גם כן משם. נמצא, שיש לכל אחד מהעדה חלק בהתורה, ואזי זאת התורה שנמשכת על־ידי התפלה ברחמים ותחנונים בהתקשרות נשמת רבים זאת התורה יש לה כח גדול, כי על־ידי תפלת רבים נתוסף קדשה יתרה למעלה, וכפי רבות הקדשה כפי רבוי הנפשות - כן רבוי התחדשות התורה. וכמו כן יש כח יותר להמלאכים הנבראים מאלו החדושי תורה - שיקבלו כח ביתר שאת מאדום להכניע הרשעים המונעים מארץ־ישראל, באיזה בחינה מהבחינות המבארים שם בהתורה הזאת, והכל כפי התחדשות התורה, כפי רבוי הקדשה על־ידי רבוי הנפשות, כנ"ל.

ועל־כן משה רבנו שחטא בהכאת הצור, וכל הפגם שלו היה שטעה בענין הנ"ל, שהשם יתברך צוה לו לקח מטה עזו בשביל העדה להכניע הרע שברעים, והוא טעה וסבר שצריכין להשתמש עם המטה בשביל להמשיך התורה, ועל־כן המשיך תורה בכח ובאנס ולא ברחמים ותחנונים, וגם לא התקשר עצמו עם הנפשות בשעת המשכת התורה, ולא נתוסף קדשה למעלה על ידם. וגם מאחר שהשתמש עם מטה עזו בשביל המשכת התורה, ממילא לא הכניע הרע שבעדה על־ידי מטה עזו, כי השתמש עם מטה עזו בשביל המשכת התורה, ועל־ידי כל זה לא היה כח להמלאכים הנבראים מהתורה לקבל שום כח מאדום. והשיב לו (שם כ, יח): "לא תעבר בי", ועל־כן לא היה יכל משה לבוא לארץ־ישראל, והכרח להסתלק על־ידי־זה, ועל־ידי מיתתו נתוסף הקדשה על־ידי נשמתו ותקן מה שחסר. כל זה מבאר מתוך התורה הזאת, עין שם היטב והבן: