# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/977/64/22/

כי עקר הברכה הוא לגלות שהשם יתברך ברא את העולם כנ"ל, שעל־ידי־זה מגלין העשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שמשם עקר קדשת ארץ־ישראל כנ"ל. ומחמת זה בעצמו יש עשר קדשות בארץ־ישראל, מחמת שעקר קדשתה על־ידי שמגלין שהשם יתברך ברא את העולם בעשרה מאמרות, כמו שכתוב (בראשית א, א): "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", כמו שפרש רש"י שם כנ"ל. ועל־כן עקר קדשת ארץ־ישראל נמשך על־ידי קבלת התורה כנ"ל, כי התורה כלולה מעשרת הדברות, שעל ידם נתגלה שהשם יתברך ברא את העולם בעשרה מאמרות, כי כל העולם היה תלוי עד ששה בסיון שקבלו ישראל את התורה (שבת פח.), הינו שהתגלות אמונת חדוש העולם שהשם יתברך ברא את העולם, יש מאין, מעשרה מאמרות שזה עקר קיום העולם - זה היה תלוי עד ששה בסיון שקבלו ישראל את התורה, שהיא בחינת עשרת הדברות כנ"ל [וכמבאר כל זה במקום אחר, בהתורה "תקעו תוכחה" לקוטי תנינא סימן ח, עין שם]. ומשם עקר קדשת ארץ־ישראל כנ"ל. וכנגד כל זה הם כל הבחינות של עשר שיש בלחם וכנ"ל.

ועל־כן נקרא 'לחם' לשון 'מלחמה', כמו שכתוב (תהלים לה, א): "לחם את לחמי". וכמובא בזהר הקדוש (עקב ערב.): שבסעדה הוא עדן קרבא, כמו שאמר הינוקא עין שם. כי הלחם הוא בחינת התורה שנמשכת בתקונים הנ"ל, שעל־ידי־זה יכולין ללחם עם המונעים מארץ־ישראל, שעל־ידי־זה זוכין לבוא לארץ־ישראל, וזה עקר בחינת הכח והחיות דקדשה שמקבלין על־ידי האכילה, כדי שיהיה לו כח ללחם עם המונעים מלבוא לארץ־ישראל, להכניעם ולהשפילם ולבערם מן העולם, ולזכות לבוא לארץ־ישראל. ועל־כן נקרא 'לחם' לשון 'מלחמה' כנ"ל, כי עקר המלחמה של האדם הוא שיזכה לבוא לארץ־ישראל, ששם עקר קדשת איש הישראלי, שאז דיקא כשבא לארץ־ישראל נקרא איש מלחמה. ונצחון מלחמה זו זוכין על־ידי התורה הנ"ל שהוא בחינות הלחם, כנ"ל: