# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/977/64/3/

וכל ענין זה אנו עוסקין לתקן בראש השנה, כי ראש השנה זמן קהלה לכל היא, שאז מתקבצין ישראל ביחד אל הצדיקים שבדור, ואז עוסקין לגלות קדשת ארץ־ישראל, שהיא בחינת התגלות מלכותו יתברך כנ"ל. על־כן צריכין אז להמשיך באורי התורה כדי לבוא על־ידי־זה לארץ־ישראל. וזה בחינת התורה שאומרים הצדיקים בראש השנה בעת שמתקבצין אליהם, וגם כלל ישראל המתקבצין יחד במקום שאין שם צדיק שיהיה ראוי לומר תורה, אף־על־פי־כן הם ממשיכין בחינת קדשת התורה על־ידי מצות שופר, שהוא בחינת מתן תורה שנתנה בקול שופר. ועל־כן מזכירין מתן תורה בראש השנה, כמו שאנו אומרים: 'אתה נגלית' וכו' שכלו מדבר ממתן תורה. ועל־ידי־זה אנו ממשיכין עלינו בחינת הכח והקדשה של המשכת התורה, כדי לעורר כח המלאכים הנבראים מחדושי התורה שיקבלו כח מאדום להכניע המונעים, כדי שנזכה מהרה לבוא לארץ־ישראל שהיא בחינת מלכות דקדשה, שאנו עוסקין לנסרה ולבנותה ולתקנה בראש השנה כנ"ל.

וזה בחינת השנה והדורמיטא המובא בכונות (דרוש ג, ז, ח): 'דאפיל דורמיטא על זעיר אנפין', כדי לנסר את המלכות, דהינו הסתלקות המחין שזהו בחינת שנה. ואחר־כך על־ידי השופר נתעורר מהשנה וכו', עין שם כל זה בכונות, הינו בחינה הנ"ל, שצריכין להמשיך באורי התורה רק על־ידי רחמים ותחנונים דיקא, ולא יתלה בשום זכות, ואז דיקא זוכין לבוא לארץ־ישראל כנ"ל. וזהו בחינת שנה ודורמיטא הנ"ל שהוא הסתלקות המחין, בשביל לנסר את המלכות שהיא בחינת ארץ־ישראל כנ"ל, הינו כשרוצין לזכות לארץ־ישראל שהיא בחינת מלכות, צריכין לסלק את המחין שהם בחינת מטה עז הנ"ל, דהינו ממשלת עזו שיש לו ממצוות ומעשים טובים שלו שהם בחינת מחין, כי כל המצוות שעושין על־ידי כל מצוה ומצוה, נמשך על האדם מח ודעת קדוש, כי המצוות הם חכמתו יתברך שמו, כי 'אוריתא מחכמה עלאה נפקת' (זהר בשלח סב.). וכמו שכתוב (משלי ח, יב יד): "אני חכמה וכו' אני בינה" וכו'. נמצא, שכל אדם כפי המצוות ומעשים טובים שזוכה לסגל שהם בחינת מטה עזו, כמו כן יש לו מח ושכל דקדשה.

ובראש השנה כשרוצין להמשיך מחין חדשים, בחינת באורי התורה, כדי לזכות לארץ־ישראל, שהיא בחינת תקון המלכות דקדשה, אזי צריכין מקדם לסלק כל המחין שיש לו ממצוות ומעשים טובים שלו, שזהו בחינת מטה עזו, שאין צריכין להשתמש בו עתה בשביל המשכת התורה. וזה בחינת שנה - הסתלקות המחין, שהם בחינת הכח של כל המצוות ומעשים טובים שמסלקין עתה, ואין משתמשין בהם, רק עומד לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים כעני כרש ו'אין עני אלא מן הדעת' (נדרים מא.), הינו שעומד לפני השם יתברך כמי שאין בו שום דעת, כי מאחר שמסלק מאתו כח המצוות ומעשים טובים שלו, בודאי אין בו שום דעת. כי עקר הדעת האמתי הוא מצוות ומעשים טובים. ועכשו בראש השנה אנו יודעין פחיתות ערכנו, שאין כח במעשינו להמשיך עלינו חדושי תורה, בחינת קדשת מחין חדשים, על־כן אנו מסלקין מעט מעשינו הטובים שהם בחינת דעת, כי אנו מסלקין דעתנו לגמרי, רק אנו עומדין לפניו יתברך כעני וכרש בפתח שואל. וזהו בחינת שנה הסתלקות הדעת, כי 'אין עני אלא מן הדעת' כנ"ל, כי אנו מבקשים רק רחמים ותחנונים.

וזה שאומרים בתחלת הסליחות קדם ראש השנה: 'לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים וכו', לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך כדלים וכרשים דפקנו דלתיך, כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים ועל חסדיך אנו נשענים' וכו'. כי כל קדשת ראש השנה, שהוא קדשת המחין חדשים, בחינת ראש השנה, 'ראש' דיקא, דהינו בחינת באורי התורה שנפתחין אז, שעל־ידי־זה זוכין לארץ־ישראל כנ"ל, זה אי אפשר להמשיך כי אם על־ידי רחמים ותחנונים דיקא, ולא על־ידי מטה עזו של מצוות ומעשים טובים שלו. אפלו הצדיק האמת שיש לו באמת מצוות ומעשים טובים הרבה, אינו משתמש בהם אז בשביל המשכת התורה, כי אם עומד לפני השם יתברך כעני שאין בו דעה, ומבקש רק רחמים ותחנונים כנ"ל. וכן כל התפלות והסליחות והפיוטים של ימים הנוראים כלם, הם רק בדרך זה כעני בפתח, וכן השליח־צבור קדם שמתחיל להתפלל ברבים, מתפלל תחלה תפלתו שנתיסדה מקדמונים, שמתחלת 'הנני העני ממעש' וכו'. כי צריכין לבוא לפניו יתברך רק ברחמים ותחנונים כעני בפתח.

וזה בחינת שנה הנ"ל. כי הצדיק אינו משתמש עם מטה עזו של מצוות ומעשים טובים שלו, כי אם להכניע הרע שבעדה, אבל הוא בעצמו עומד לפני השם יתברך כעני וכרש ומבקש רק מתנת חנם. וזה בחינת מה שמבאר בכונות, שבשעת בחינת שנה הנ"ל, אז נמשכין כל הגבורות לבחינת מלכות, וכל החסדים מקבל לעצמו, הינו כי מטה עז הנ"ל, הוא בחינת גבורות קדושות שיש לו כח וגבורה על־ידי מעשים שלו, שכל אלו הגבורות קדושות בחינת מטה עז הנ"ל, הוא ממשיך הכל לבחינת המלכות, שהיא בחינת כנסת ישראל, דהינו שנותן זה הכח והגבורה לכנסת ישראל שהם כלל העדה הקדושה, כדי להכניע הרע שבעדה על־ידי־זה כנ"ל. וכל החסדים מקבל לעצמו, דהינו שהוא בעצמו אינו משתמש עם הגבורות שהם בחינת מטה עז הנ"ל, רק מבקש מהשם יתברך חסד חנם, שזהו בחינת כל החסדים שמקבל לעצמו כי הוא מבקש רק חסד חנם כנ"ל. ועל־ידי בחינה זו דיקא ננסר ונבנה המלכות, כמבאר בכונות, כי דיקא על־ידי־זה שנותן המטה עז לכלל ישראל שהם בחינת מלכות, ומקבל לעצמו החסדים, דהינו שמבקש חסד חנם, על־ידי־זה ננסר ונבנה בחינת מלכות דקדשה, דהינו כלל ישראל שנבנין ונגדלין נפשותם וזוכין לארץ־ישראל, שכל זה הוא בחינת בנין המלכות דקדשה. כי כלל נפשות ישראל, דהינו כנסת ישראל וארץ־ישראל, כל זה הוא בחינת מלכות דקדשה, כי על ידם נתגלה מלכותו ואמונתו יתברך שמו: