# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/977/64/5/

וזה בחינת 'מלכיות זכרונות שופרות' (ראש השנה טז.), שכלם הם בחינת התגלות קדשת ארץ־ישראל, כי מלכיות זה בחינת ארץ־ישראל, כי עקר התגלות מלכותו יתברך הוא בארץ־ישראל כנ"ל. וזה שמתחילין 'מלכיות' מ'עלינו לשבח', שהוא שבח נפלא מגדלת מלכותו יתברך. ועל־ידי השבח הקדוש הזה נכנסין לארץ־ישראל, כי איתא, שיהושע עם ישראל כבשו את יריחו על־ידי השבח הזה, כי אמרו אז 'עלינו לשבח' (ירושלמי מועד קטן ב, ד), ויריחו הוא התחלת הגבול של ארץ־ישראל. נמצא, שנכנסו וכבשו ארץ־ישראל על־ידי אמירת 'עלינו לשבח', וגם תקעו אז בשופרות כמו שכתוב שם במקרא (יהושע ו). וזה אנו עושין עכשו ביום ראש השנה הקדוש הזה, שאחר קול שופר, אומרים 'עלינו' בתחלת פסוקי מלכיות, כי כל כונתנו לכבש ארץ־ישראל ששם התגלות מלכותו יתברך כנ"ל, שזה זוכין על־ידי אמירת 'עלינו', שאנו מתפארין בו יתברך שזכינו לקבל על מלכותו יתברך כנ"ל, שבכח השבח וההתפארות הזה אנו כובשין ארץ־ישראל, כמו יהושע שנכנס ליריחו שהוא התחלת ארץ־ישראל על־ידי־זה, כנ"ל: