# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/977/64/9/

וזה בחינת סכה וארבעה מינים. כי אז בסכות זוכין לכבש ארץ־ישראל על־ידי הארבעה מינים, שהם בחינת 'מאנא קרבא' (כלי הקרב), כמו שאיתא בזהר הקדוש (ויחי רכא.; תקוני זהר תקון יג, כט.). כי בראש השנה ועשרת ימי תשובה ממשיכין תורה על־ידי התשובה ורחמים ותחנונים, כי עקר המשכת התורה על־ידי התשובה, דהינו שמעלין נפשות הרחוקים ומקרבין אותם להשם יתברך, כמו שכתוב בהתורה "אשרי העם" (בסימן יג). וכמובן בהתורה הזאת, שעקר המשכת התורה כפי רבוי הנפשות שעומדים בשעת הדרוש, שהצדיק מכניע הרע שלהם על־ידי המטה עז שלו ומקשר עצמו עם נפשותם בשעת התפלה, שעל־ידי־זה הוא ממשיך תורה הרבה כפי רבוי הנפשות, שכמו כן מתרבה הקדשה למעלה וכו' כנ"ל. נמצא, שעקר המשכת התורה על־ידי הנפשות שמכניע הרע שלהם, דהינו שמחזירם בתשובה.

וזהו בחינת ראש השנה ועשרת ימי תשובה עד יום כפור, שאז הם ימי תשובה, ומרבין ברחמים ותחנונים, שעל־ידי־זה נכנע הרע שבעדה, ומרבים בתפלה ורחמים ותחנונים, וכל ישראל מתקשרים יחד אז, שעל־ידי־זה נמשך רבוי התורה בכל פעם. ועקר ההתחלה הוא בראש השנה, שאז עקר העבודה והיגיעה לחתר ולחפר ולפתח הבאר, דהינו הצור, בבחינת (במדבר כ, ח) "ודברת אל הסלע ונתן מימיו", דהינו מימי התורה. ועל־כן בראש השנה הוא בחינת חפירת הבארות שחפרו האבות, כמובן בזהר (צו לב.). וכן קורין בראש השנה מענין הבארות של אברהם, שהוא היה הראשון לחפר בארות, כמו שאיתא שם (בראשית כא, כה): "והוכיח אברהם את אבימלך על אודות באר המים" וכו'. וכתיב (שם ל): "בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת". כי עקר בחינת ראש השנה להמשיך מימי התורה מהבאר והסלע הנ"ל ברחמים ותחנונים, שעל־ידי־זה זוכין לארץ־ישראל, שכל זה התחיל אברהם אבינו לעסק בזה. כי הוא הראשון שגלה קדשת ארץ־ישראל כמו שאיתא בזהר (לך לך עח.): 'תקיל בתיקלא עד דאתגלי ליה', וכמבאר בתורה בכמה פרשיות שאברהם הוא הראשון שהשם יתברך גלה לו מעלת ארץ־ישראל, והבטיחו בכמה הבטחות לתת לזרעו את הארץ הקדושה הזאת. ועל־כן מחמת שאברהם היה הראשון שהשיג וזכה לקדשת ארץ־ישראל, על־כן היה עוסק לחפר בארות, שעל־ידי־זה היה חופר באר העליון להמשיך מימי התורה שעל־ידי־זה זוכין לארץ־ישראל כנ"ל.

ומחמת שבראש השנה מתחילין לעסק בתקון זה, על־כן אז עקר העבודה והיגיעה, ואז עקר הקבוץ אל הצדיק, כי כל התחלות קשות (מכילתא יתרו). ואז צריכין יגיעה גדולה עד שפותחין את הבאר להמשיך משם מימי התורה. ועל־כן צריכין אז להתקבץ יחד אצל הצדיק ולהרבות ברחמים ותחנונים, ולתקע בשופר, וכמה תקונים שעושין אז באמירת מלכיות וזכרונות ושופרות וכו', הכל כדי להתחיל לפתח הבאר, כדי להמשיך מימי התורה כדי לזכות על־ידי־זה לארץ־ישראל.

אבל אחר ראש השנה אז בנקל ממשיכין בכל יום בחינת מחין, דהינו חדושין הנמשכין מהבאר הנ"ל, שעל־ידי־זה נבנה בכל יום בחינת קדשת ארץ־ישראל ביותר, שזה בחינת כל העשר קדשות שממשיכין בכל עשרת ימי תשובה כנ"ל, עד שביום הכפורים נכנסין לבית קדש קדשים שהוא קדשה העשירית העליונה. ואז נתתקנין כל הנפשות, כי אז הוא יום הכפורים שמוחלין כל עוונותיהם. ועל־כן אז נמשכת התורה בשפע גדול בבחינת "פתח צור ויזובו מים" (תהלים קה, מא). וזהו בחינת הלוחות שנתנו ביום הכפורים (תענית ל:), כי אז ממשיכין התורה בשפע גדול, שעל־ידי־זה זוכין לקדשה העליונה של ארץ־ישראל שהוא קדש קדשים כנ"ל, כי בבית קדש קדשים - שם הוא מקור המעין של באר התורה, בבחינת (יואל ד, יח): "ומעין מבית ה' יצא", דהינו מבית קדש קדשים כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עין יומא עז:):