# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1100/61/

מה שלוקחין ערבי־נחל בהושענא־רבה, כי אז הוא גמר החתימה, הינו שבראש־השנה הוא ההתחלה ועתה הוא הגמר, ומה שיש בראש - יש בסוף, וכמבאר בזהר (צו לב.), שבהושענא־רבה הוא בחינת (בראשית כו, יח): "וישב יצחק ויחפר את הבארת" וכו', בראש־השנה - שירותא, בהאי יומא - מתערי ומסימי וכו' (בראש השנה היא ההתחלה של הדינים, ובהושענא רבה מתעוררים ומסתימים). נמצא, שבהושענא־רבה חוזר ומתעורר ההתחלה, דהינו מה שהתחיל בראש־השנה חוזר ונתעורר עתה בהושענא־רבה ונסתים.

והנה על־פי המאמר "תקעו" (לקוטי תנינא סימן ה). ושם מבאר כל ענין ראש־השנה ויום־הכפורים וסכות וכו', ובראש־השנה נתגלה האמונה בחינת (תהלים פט, ו): "אף אמונתך בקהל קדשים" וכו', כמו שמבאר שם, והתגלות האמונה הוא על־ידי שנתגלין העצות שהם בחינת מים עמקים, בחינת (תהלים קל, א): "ממעמקים קראתיך ה'" (כמבאר שם).

וזה שמתחילין לומר בראש־השנה זה המזמור "ממעמקים קראתיך", כי על־ידי־זה נתגלה האמונה כנ"ל, וזה בחינת בריאת העולם שנעשה בראש־השנה – 'ברישא חשוכא והדר נהורא', שזה בחינת התגלות העצות, שעל־ידי־זה נתגדל האמונה כמבאר שם. והנה כל זה נעשה בראש־השנה שהוא ההתחלה. ועתה בהושענא־רבה שהוא הסוף, ואז הוא גמר החתימה - אנו חוזרין ומעוררין ההתחלה, דהינו התגלות העצות שעל־ידי־זה נתגדל האמונה. וזה בחינת ערבי־נחל, שהם בחינת עצות, בחינת 'כליות יועצות', שהם בחינת נצח־הוד, שזהו בחינת ערבי־נחל, כידוע. וערבי־נחל הם אפיקי־מים, בחינת (משלי כ, ה): "מים עמקים עצה בלב איש" (כמו שמבאר שם).

ועל־כן הם נקראים 'הושענות' על שם שצועקים עליהם 'הושענא', כי בודאי כן ראוי לצעק עליהם 'הושענא', [כי הושענא מורה על צעקת הלב], שזה בחינת "ממעמקים קראתיך ה'", בחינת צעקת הלב מעמקא דלבא, שעל־ידי־זה נתגלין העצות, כמו שמבאר שם. כי 'הושענא' מורה על צעקת הלב, כמו מי שהוא, חס ושלום, בצרה גדולה ואינו יכול לדבר שום דברי בקשות ותחנונים ורצויים, רק שצועק מעמק הלב 'הושענא', ועל־כן נקראים הערבי־נחל שהם בחינת עצות 'הושענא', כי העצות הם בחינת צעקת הלב, בחינת "ממעמקים קראתיך" (כמבאר שם).

וזה בחינת וישב יצחק ויחפר את בארת המים - הינו שחוזרין וחופרין ומגלים המים הנ"ל, הינו העצות שנקראין 'מים', בחינת "מים עמקים" כנ"ל, ויצחק דיקא הוא חופר את המים שהם העצות, כי התגלות העצות הם מתוך החשך, בחינת "מגלה עמקות מני חשך", שהוא בחינת פחד יצחק, שמשם נתגלין העצות, שהם בחינת חפירת הבארות מים, כנ"ל. ועל־ידי התגלות העצות נתגדל האמונה, כנ"ל, וזה צריכין עתה בהושענא־רבה, כי אז נגמר החותם בחינת חותם בתוך חותם, והחותם הוא בחינת אמונה, כידוע. ועל־כן לוקחין ערבי־נחל וצועקין עליהם 'הושענא', שזה בחינת התגלות העצות כנ"ל, ועל־ידי־זה נתגדל האמונה, ועל־ידי האמונה נגמר החותם דקדשה, כנ"ל, ברוך השם לעולם, אמן ואמן:

שיך לעיל

וכן מבאר בכתבים, שהעצות, שהם בחינת נצח־הוד, נקראים 'ישועות'. וזה שמתפללין: ותקננו בעצה טובה מלפניך והושיענו מהרה, כי עקר הישועה על־ידי העצה טובה, בחינת (משלי יא, יד): "ותשועה ברב יועץ", וכמו שכתוב במקום אחר. ועל־כן צועקין בהושענא־רבה 'הושענא' כמה פעמים, כי אז עקר תקון המשכת העצה שהם בחינת 'ערבי־נחל' שעוסקין בהם אז, וכנ"ל: