# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1100/62/1/

וזה בחינת הושענא־רבה שאז מתפללין על המים, ואיתא בזהר (צו לב.): בההוא יומא (בראשית כו, יח): "וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים" וכו'. כי האבות עסקו בחפירות בארות, שזה בחינה הנ"ל - שרצו לחפר ולהשיג ולמצא בחינת מים טהורים הנ"ל, ולטהר מן הטנפת והמותרות שעולה ומבלבל את המח על־ידי פגם אמונת חכמים, שכל זה נמשך מחטא אדם־הראשון שפגם באמונה, כידוע (סנהדרין לח:), ועקר הפגם שלו היה בבחינת אמונת חכמים שהוא תורה־שבעל־פה, שהוא בחינת "לא תסור וכו' ימין ושמאל", דהינו שאסור לסור מפשט דברי התורה האמתיים לימין ושמאל. כי אדם וחוה בתחלה הוסיפו על הצווי, ואמרה, ולא תגעו בו וכו', ועל־ידי־זה דחפה עד שנגעה בו וכו' (בראשית רבה יט, ג). נמצא, שבתחלה רצה להחמיר ולהוסיף על הצווי - שזה בחינת שסר לימין, ואחר־כך על־ידי־זה דחפה וכו' - עד שסרה לגמרי לשמאל, ועברה על מצות השם־יתברך. כי המצוה שצוה השם־יתברך לאדם וחוה - זה בחינת תורה־שבכתב, והפרוש של המצוה מה שהיו צריכין להבין ולפרש דברי השם־יתברך כראוי באמת - זה בחינת תורה־שבעל־פה, והם על־ידי עצת הנחש הטעה אותם מן הפרוש האמת של דברי השם־יתברך שהוא בחינת תורה־שבעל־פה עד שסרו לימין ולשמאל, וכנ"ל, נמצא, שפגמו באמונת חכמים שהוא בחינת תורה־שבעל־פה, שהעקר הוא בחינת "לא תסור" - לבלי לסור לימין ולשמאל (כמבאר במאמר הנ"ל). ועל־ידי־זה נפגמה עצתם, בחינת "הנחש השיאני" - שהוא לשון עצות, בחינת עצות נבערות.

ואברהם ושאר האבות שעסקו בתקון פגם זה, על־כן עסקו בחפירות בארות, שהוא בחינת תקון הנ"ל, בחינת מים טהורים - מי מריבה הנ"ל. כי אברהם ויצחק וכל האבות היו עליהם מריבות ומחלוקות גדולות מפרעה ואבימלך, וכיוצא, וכל זה היה מחמת פגם חטא אדם־הראשון, מחמת פגם אמונת חכמים כנ"ל, על־כן היו עוסקים בזה התקון ועשו תשובה, וחפרו בארות, בחינת מים טהורים הנ"ל, בחינת מי מריבה הנ"ל.

ועל־כן היו מריבות גדולות על הבארות בימי אברהם ויצחק, כמו שכתוב (בראשית כא, כח): "והוכח אברהם את אבימלך על אדות הבאר אשר גזלו" וכו', וכמו שכתוב (שם כו, טו): "וכל הבארת אשר חפרו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים", כי הבארות הם בחינת מי מריבה הנ"ל שיש עליהם מחלוקות גדולות בכל פעם, כי בכל פעם שחולקין ומריבין על הצדיק האמת, והוא מתעורר בתשובה ומתקן פגם אמונת חכמים וכו', ואזי הוא משיג ומוצא בחינת מים טהורים, מי מריבה הנ"ל, אזי אחר־כך הם חולקין ומריבין עליו עוד פעם אחר פעם, כל זמן שלא נתתקן הפגם הנ"ל, והוא צריך בכל פעם לעסק בתקון זה, שהוא בחינת חפירות בארות מים חיים פעם אחר פעם, וכמובן במאמר הנ"ל, עין שם, שבכל פעם כפי המחלקת - כן זוכה לבחינת מים הנ"ל.

ועל־כן בכל פעם שחפרו אברהם ויצחק באר - היה עליהם מחלקת יותר, כי כל מה שעסקו בתקון זה ורצו לחפר ולגלות באר־מים־חיים להטהר מן הטנפת הנ"ל, ולגלות דעת ושכל בעולם, בחינת מימי הדעת, איך לעבד להשיג את השם־יתברך - כמו כן נתגברו המתנגדים אל הקדשה שהם הפלשתים אנשי אבימלך - ורצו לקלקל ולסתם תקון זה, להעלים מן העולם הדרך והדעת, שרצו אברהם ויצחק לגלות בעולם איך להתקרב להשם־יתברך. וכמו כן בכל פעם שהם התגברו עליו ונחלקו על הבארות במריבות ומחלקת - כן נתעוררו האבות בכל פעם יותר ויותר ועסקו בתקון יותר פעם אחר פעם, הכל כדי לגלות בחינת מים טהורים בחינת מי מריבה הנ"ל, לטהר מן המותרות הנ"ל, כדי לזכות לעצה שלמה כנ"ל, כי כל זמן שלא נתתקן פגם אמונת חכמים בשלמות שהוא חטא אדם־הראשון - אזי יש מחלקת ומריבות בכל פעם שרוצין לגלות המים הנ"ל שהוא תקון פגם הנ"ל: