# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1100/62/4/

ועקר תקון המלכות הוא על־ידי עצות שלמות שזוכין בהושענא־רבה, כנ"ל. כי עקר בנין המלכות הוא על־ידי בחינת עצות, שהם בחינת נצח הוד - שמשם עקר בנין המלכות, כידוע (פרי עץ חיים, תפלה, פרק ז). ועל־כן כל מלך יש לו יועצים, כי עקר תקון המלכות הוא על־ידי עצות. ועל־כן נקראים העצות בשם 'מלכות', כמו שכתוב (דניאל ד, כד): "מלכי ישפר עלך", שזה בחינות "ולא יחצו לשתי ממלכות", הינו עצות וכו', כנ"ל במאמר הנ"ל - כי עקר בחינת המלכות על־ידי עצות כנ"ל, ועל־כן חלקת מלכות בית־דוד היה על־ידי שנפגם העצות ולא זכה רחבעם לשית עצות בנפשו, ויעזב עצת הזקנים וישב לעם קשות כעצת הילדים אשר גדלו אתו (מלכים־א ח יד). ועל־ידי־זה נחלקה מלכות בית־דוד, שעל־ידי־זה נאמר לעתיד "ולא יחצו לשתי ממלכות עוד", שפרש רבנו במאמר הנ"ל שמרמז על חלקת העצה שנחצה לשתים, שאינו יודע איך לעשות, כי הכל אחד, כי פגם העצה הוא פגם המלכות, כי על־ידי חלקת העצה לשתים, על־ידי־זה נחצה מלכות בית דוד כנ"ל, ולעתיד שנזכה למים טהורים ונזכה לעצה שלמה, אז יתקים "ולא יחצו לשתי ממלכות עוד", דהינו כפשוטו - שתהיה מלכות אחת, מלכות בית דוד, וגם תהיה העצה שלמה, כי הכל אחד כנ"ל, ועל־כן היה דוד המלך, עליו השלום, מבקש מאד לזכות לעצה שלמה, כמו שכתוב (תהלים יג, ג): "עד אנה אשית עצות בנפשי" וכו', וכשזוכה לעצה שלמה נאמר: אברך ה' אשר יעצני אף לילות וכו' (שם טז, ז), כי עקר המלכות תלויה בזה בבחינת עצות שלמות, כנ"ל.

ועל־כן כשברח דוד מפני אבשלום בנו בקש דוד מהשם־יתברך (שמואל־ב טו, לא): "סכל נא עצת אחיתפל ה'", וכן היה, כי עקר נפילת אבשלום היה על־ידי שהשם־יתברך בלבל עצתו, שנחלקה עצתו לשנים ולא ידע איך לעשות, עד שעשה כעצת חושי הארכי, ולא עשה כעצת אחיתפל שהיתה טובה לפניו, ועל־ידי־זה היתה מפלתו, כמו שכתוב (שמואל־ב יז, יד): "וה' צוה להפר עצת אחיתפל הטובה לבעבור" וכו', כי עקר המלכות הוא על־ידי עצות, כנ"ל.

ועל־כן קדם שמיני עצרת, שאז הוא גמר תקון המלכות, כידוע, על־כן אנו לוקחין מקדם ערבי־נחל, שהם בחינת תקון העצות שנתתקנין על־ידי אפיקי מים, על־ידי בחינת מים טהורים שנתגלין אז, בחינת בההוא יומא וישב יצחק ויחפר וכו', ועל־ידי־זה אנו זוכין בשמיני עצרת להשלים בחינת תקון המלכות, כי עקר תקון המלכות, דהינו שיתגלה מלכותו יתברך עלינו, הוא על־ידי התורה שהוא תרי"ג עטין דאוריתא, כמו שכתוב (משלי ח, יד): "לי עצה ותושיה":