# הלכה ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/63/

ענין קדשת שבת וענין ל"ט מלאכות

על־פי המאמר 'ויהי־מקץ - כי־מרחמם־ינהגם' וכו', עין שם כל המאמר כלו מראשו לסופו. וכבר דברנו ממנו כמה פעמים.

והכלל בקצור, כי ישראל עם קדוש צריכין מנהיג אמתי שיהיה לו רחמנות גדול עליהם, ועקר רחמנות הוא להאיר בהם הדעת ולהוציאם מעונות הבאים על־ידי הרוח שטות (סוטה ג.), כי זה עקר הרחמנות. ואפלו כשהנשמה מסתלקת למעלה למעלה עקר שלמותה הוא שתהיה למטה גם כן וכו' וכו'. ועל־כן צריך כל אחד להשתדל להשאיר דעתו אחריו בעולם הזה וכו', ועל־כן צריכין להשאיר בעולם הזה בן ותלמיד שיאיר בהם דעתו וכו' וכו'. ועל־ידי־זה זוכין להארת המקיפין שהם עקר שעשוע עולם־הבא, בחינת שפע הכתר. בחינת (תהלים לא, כ): "מה רב טובך" וכו', "מה" דיקא. בחינת (זהר בראשית א:): 'מה חמית מה פשפשת' וכו'.

וצריך שיהיה לו בחינת 'כל' - שיוכל להאיר בדרי מעלה ודרי מטה וכו'. כי צריך להראות להגדולים בחינת דרי מעלה שעדין אינם יודעין כלל בידיעתו יתברך, בחינת 'מה חמית' וכו', בחינת "איה מקום כבודו" וכו'. ולהפך לדרי מטה שהם בחינת בני אדם השוכנים במדרגה התחתונה מאד, חס ושלום, צריכין לעוררם ולהקיצם שלא יתיאשו, חס ושלום, ולגלות להם כי ה' עמם ואצלם וכו' כי (ישעיה ו, ג): "מלא כל הארץ כבודו" וכו'.

וצריך לכלל עליון בתחתון ותחתון בעליון וכו', שהתלמיד יהיה נכלל בבן והבן בתלמיד וכו'. ועל־ידי כלליות בן ותלמיד על־ידי־זה זוכין לקבל בשעת האכילה הארת הרצון וכו', כי עקר הפרנסה נמשך על־ידי המלכות (תקוני־זהר סח.), שהיא בחינת יראה (שם ו.), שמקבלת הפרנסה מהידים שיש בים החכמה, שנעשה מהארת בן ותלמיד, ושם מאיר בחינת הרצון שהוא בחינת המקיפין הנ"ל וכו', על־כן יכולין לקבל בשעת האכילה הארת הרצון, בחינת (תהלים קמה, טו): "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו" וכו', עין שם כל זה היטב היטב בספר לקוטי מוהר"ן תנינא (בסימן ז).