# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/63/1/

וזה בחינת שבת־קדש, כי שבת הוא מעין עולם־הבא (ברכות נז:), ואז מאירין בחינת המקיפים הנ"ל, שהם בחינת שפע הכתר, שהם עקר שעשוע עולם־הבא וכו' כנ"ל, כי בשבת עולין עד הכתר, בחינת 'איה מקום כבודו' וכו', כידוע (פרי־עץ־חיים, שער השבת, פרק כ). כי עקר הארת הדעת שהוא בחינת הארת בן ותלמיד הוא בשבת, כי שבת הוא בחינת דעת, כידוע (שם פרק ח), בחינת (שמות לא, יג): "לדעת כי אני ה' מקדשכם". כי ששת ימי החל הם בחינת (במדבר יא, ח): "שטו העם ולקטו" - 'בשטותא', כמו שאיתא בזהר הקדוש (בשלח סג.), ובשבת מאיר הדעת, בחינת (דברים ד, לה): "אתה הראת לדעת כי ה' הוא אלהים", כי עקר התגלות ודבקות אלקות הוא בשבת, כי 'ביה ביומא ישראל מתאחדין ביה במלכא' וכו' (זהר יתרו צד.).

ועל־כן עקר הלמוד שהרב מאיר בבניו ותלמידיו דעתו - הוא בשבת, כי אז עקר התגלות חדושי תורה שמגלה החכם והרב שבדור (סימן נח), שעל־ידי־זה מאיר בהם דעתו ומגלה להם כי ה' הוא האלקים, כי עקר הארת הדעת הוא בשבת. כי שבת היא בחינת משה (שער הכונות דף סו), בחינת 'ישמח משה במתנת חלקו' וכו' שאומרים בשבת (בתפלת שחרית). ומשה הוא בחינת הרב שבדור שמאיר הדעת בבן ותלמיד, כמבאר במאמר הנ"ל. נמצא, שבשבת זוכין לבחינת המקיפים הנ"ל שהם שפע הכתר, בחינת עולם־הבא, בחינת איה, בחינת מה וכו'. כי אז הוא בחינת הארת בן ותלמיד כנ"ל, שעל זה זוכין למקיפים וכו', הנ"ל.