# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/63/11/

וזה בחינת פורים, כי המן הוא זהמת הנחש (עין זהר כי תצא רפא:), בחינת פגם הל"ט מלאכות של הסטרא־אחרא, בחינת (בראשית ג, יא): "המן העץ" וכו' (חלין קלט.), שמשם נמשכין כל הל"ט מלאכות של הסטרא־אחרא, שהם ל"ט קללות וכו', כידוע (תקוני זהר תקון מח, פה.;), ועל־כן עקר קנאתו על ישראל היה - על שהם משמרים את השבת, ומבטלים את הל"ט מלאכות, שבזה מכניעים ומשפילים אותו כנ"ל. ועל־כן זה היה עקר מסירתו, כמו שכתוב (אסתר ג, ח): "ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים" - שמדחין ב שה"י פה"י, ש בת הי ום, פ סח הי ום (מגלה יג:). כי על זה גברה קנאתו וכעסו מאד, על שמבטלים את הל"ט מלאכות בשבת, שעל־ידי־זה דוחים זהמת הנחש, שהוא בחינת המן, כנ"ל.

ועל־כן רצה לשקל עשרת אלפים ככר כסף וכו' - לבטל כח השקלים של ישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אסתר רבה ז, יט). כי השקלים שבאו בשביל מלאכת המשכן הם בחינת קדשת הל"ט מלאכות אפלו בימי החל, כנ"ל. ועל־ידי־זה זוכין שאין עושין כלל שום מלאכה אפלו כשעוסקים באיזה עסק ומלאכה, רק המלאכה נעשית מאליה וכו' וכנ"ל, והוא היה מקנא על זה כנ"ל ורצה לבטל זאת, וזה שאמר "ועשרת אלפים וכו', אשקל על־ידי עשי המלאכה" (אסתר ג, ט), "על־ידי עשי המלאכה" דיקא. כי רצה להמשיך דיקא בחינת עשיה, בחינת עשית מלאכות בגשמיות, שהם בחינת זהמת הנחש וכו' כנ"ל, הפך קדשת ישראל שאינם עושים כלל שום מלאכה אפלו בימי החל רק המלאכה נעשית מאליה כנ"ל, בחינת (אסתר ג, ח): "ואת דתי המלך אינם עשים", וכנ"ל.

ומפלתו היה על־ידי מרדכי ואסתר. שהם בחינת כלליות בן ותלמיד, דרי מעלה ודרי מטה, מרדכי הוא בחינת (שמות ל, כג): מר דרור (חלין קלט:), בחינת ריח הטוב של שמן המשחה, ריח הטוב זה בחינת השגת דרי מעלה, שהוא בחינת איה וכו', בחינת 'מה חמית' וכו', רק (זהר וישב קפא:): 'כמאן דארח ריחא', בחינת (שיר השירים א, ג): "לריח שמניך טובים" וכו', כמבאר לעיל בהלכות ברכת הריח (הלכה ה'). כי מדרגת מרדכי גבה מאד מאד, כמובא (פרי־עץ־חיים, פורים, פרק ה), שהוא בחינת משה וכו' וכנ"ל. אסתר היא בחינת השגת דרי מטה, בחינת ההארה שמאירין על כל השוכני עפר, דהינו על כל בני אדם שמנחים במדרגה התחתונה מאד, בתכלית ההסתרה, שמגלין להם שה' עמם. שזה בחינת אסתר, בחינת "ואנכי הסתר אסתיר"; שאפלו בתכלית ההסתרה בהסתרה שבתוך הסתרה גם שם הוא 'אנכי', כי גם שם נמצא ה' יתברך, כי מלא כל הארץ כבודו.

ואסתר היא ההפך מושתי המרשעת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חלין קלט:): "תחת הסרפד יעלה הדס" וכו' (ישעיה נה, יג), כי ושתי בטלה את השבת כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יב:). וקמה אסתר במקומה ששמרה את השבת. כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם יג.) על פסוק (אסתר ב, ט): "ואת שבע הנערות הראיות לתת לה מבית המלך", שמנתה בהן את ימי השבת, כדי שלא תשכח את השבת, והשם־יתברך ברחמיו סבב סבות. 'ומיניה ובה איבא ליזיל ביה נרגא' (מתוכו ובו של העץ - יבוא בו הגרזן), שהמן הרשע בעצמו יעץ להרג את ושתי שחללה את השבת, ועל־ידי־זה בעצמו היתה מפלתו - שמלכה תחתיה אסתר המלכה שהיא בחינת שבת מלכתא, ועל־ידי־זה הכניעה את המן שהוא זהמת הנחש, פגם ל"ט מלאכות, וכנ"ל.

וזה בחינת פורים, כי באמת פורים הוא חדוש גדול מאד, כי אז בפורים מאיר הארה גדולה מאד מאד, בחינת הארת שבת ויותר, כמובא בכונות (פרי־עץ־חיים, פורים, פרק ה), ואף־על־פי־כן מתר בפורים כל הל"ט מלאכות, והדבר תמוה לכאורה. אך באמת, זה עקר בחינת מפלת המן זהמת הנחש, שהוא פגם הל"ט מלאכות של ימי החל, כי המן רצה להתגבר על ישראל חס ושלום על־ידי פגם הל"ט מלאכות של ימי החל ולבטל את השבת כנ"ל. גם רצה לבטל את בנין בית־המקדש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אסתר רבה ז, ב), ששם בבית המקדש היה כל הל"ט מלאכות בקדשה, בבחינת ט"ל אורות, והוא רצה לבטל את כל זה, ונהפכה מחשבתו הרעה על ראשו כי נעשה ההפך. כי אדרבא! הם הפילו את המן לגמרי. ואדרבא! המשיכו הארה גדולה ביום זה בכל דור ודור. וההארה גדולה ונפלאה כל כך, עד שאפלו כשעושין כל הל"ט מלאכות - אף־על־פי־כן אין בהם שום אחיזה להסטרא־אחרא, חס ושלום, כי כל הל"ט מלאכות נכללין בקדשת שבת, כנ"ל.

נמצא, שנהפכה מחשבתו הרעה ממש מהפך אל הפך, כי על־ידי קדשת פורים שהוא בימי החל ומתרין בו כל המלאכות, על־ידי־זה עקר התגלות הארת קדשת שבת. כי עכשו מגלין, שיש לנו כח אפלו בימי החל - לדחות זהמת הנחש מן הל"ט מלאכות, אף־על־פי שעושין אותן בימי החל, על־ידי שממשיכין עליהם הקדשה של שבת וכו' כנ"ל. כי ביום הקדוש הזה אנו רואין זאת בחוש, שמתרין בו כל המלאכות, ואף־על־פי־כן מאיר בו הארה גדולה ועצומה מאד בחינת קדשת שבת ויותר, בזה נתגלה כי השם־יתברך בכל מקום, כי מלא כל הארץ כבודו. ודרי מטה עם דרי מעלה כלו חד כי הוא יתברך מחיה את כלם.

ועל־כן מרבין בסעדה בפורים (ארח חיים סימן תרצה), ונותנין צדקה לעניים (שם סימן תרצד, סעיף ג), שכל זה הוא בחינת הארת הרצון, שנמשך מבחינת כלליות בן ותלמיד בחינת מרדכי ואסתר כנ"ל:

ראשי פרקים להלכות שבת