# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/63/6/

ועל־ידי־זה בעצמו שממשיכין הקדשה של שבת לששת ימי החל, בחינת 'זכרהו מאחד בשבת', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא יתרו ז), ומקדשין את הל"ט מלאכות בקדשת שבת, בבחינת ט"ל אורות, בבחינת מלאכת המשכן, על־ידי שמאמינים שכל הפרנסה היא רק מהשם־יתברך לבד, על־ידי הארת הרצון לבד שמאיר בשבת כנ"ל, על־ידי־זה בעצמו נכלל התלמיד בבן. כי שבת הוא בחינת בן, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן ב תנינא). וששת ימי החל זה בחינת תלמיד. הינו הקדשה שנמשך משבת על ששת ימי המעשה - זה בחינת הארת התלמיד, כי התלמיד צריך לשמש את רבו בכל המלאכות שהעבד עושה לרבו (כתבות צו:). ושמוש תלמיד חכם זה בחינת הלכות, כמו שכתב רבנו ז"ל (שם). וההלכות הם בחינת ששה סדרי משנה (עין רש"י נדה עג. דבור המתחיל 'הלכות'). שהם בחינת ששת ימי המעשה, כמובא (זהר צו כט:).

וכשהתלמיד זוכה לשמש את רבו ולקבל ממנו הלכות שהם בחינת ששה סדרי משנה, שעל־ידי־זה דיקא נקרא תלמיד, על־ידי־זה נתבררין ונזדככין כל ששת ימי המעשה מזהמת הנחש, שנתערב טוב ורע על־ידי חטא אדם־הראשון, כי נתברר הטוב מן הרע הכשר מן הפסול וכו' על־ידי למוד הלכות, שהם בחינת כשר ופסול וכו', בחינת ששה סדרי משנה שהתלמיד מקבל מרבו, שזה בחינת שמוש תלמיד חכם, בחינת עשיה ועבדות שעושה ומשמש את רבו, בחינת קדשת של ששת ימי המעשה. וזהו בעצמו בחינה הנ"ל שממשיכין הקדשה של שבת, דהינו הארת הרצון שנמשך מהצדיק והרב שבדור שמאיר בשבת כנ"ל, וממשיכין קדשה זו לששת ימי החל לקדש את כל הל"ט מלאכות מזהמת הנחש, שיהיו כל הל"ט מלאכות בבחינת ט"ל אורות, כנ"ל.

וזה בחינת הארת התלמיד שהוא בחינת (ישעיה כו, יט): "הקיצו ורננו שכני עפר" וכו', בחינת (שם ו, ג): "מלא כל הארץ כבודו". שהצדיק האמת ממשיך הארת הדעת, לעורר ולהקיץ את בחינת השוכני עפר, שהן אותן שמנחים בשפל המדרגה התחתונה, לגלות להם כי ה' עמם, כי "מלא כל הארץ כבודו" וכו', כמבאר במאמר הנ"ל. וזה בחינה הנ"ל, בחינת הקדשה שממשיכין בשבת על הל"ט מלאכות של ימי החל, שהם כלל כל העבדות והמשא ומתן שעושה כל אחד ואחד בששת ימי המעשה. וכשאדם נכנס בעובדין דחל, בל"ט מלאכות - יכול לטעות, חס ושלום, ולדמות בדעתו ששם בל"ט מלאכות במשא ומתן ובעובדין דחל אין נמצא שם ה' יתברך, חס ושלום, וכאלו הוא רחוק אז מהשם־יתברך בשעת עשית המשא ומתן. על־כן צריכין לעוררו ולהקיצו ולגלות לו כי ה' עמו ואצלו גם בשעת עשית המשא ומתן, כי גם שם בל"ט מלאכות נמצא ה' יתברך, כי "מלא כל הארץ כבודו". כי הל"ט מלאכות בשרשם הם קדושים מאד, בחינת ט"ל אורות, בחינת מלאכת המשכן, כנ"ל.

וזהו בחינת הקיצו ורננו שכני עפר, כי ט"ל אורת טלך - הינו שמעורין ומקיצין את בחינת השוכני עפר את העוסקים במשא ומתן ובעובדין דחל בשביל פרנסה וממון, שהוא בחינת (איוב כח, ו): "עפרת זהב", ושם בבחינת עפר שהיא ארציות וגשמיות, בחינת ל"ט מלאכות, יש אחיזת הסטרא־אחרא, בחינת (בראשית ג, יד): "ועפר תאכל" וכו'. אבל כשמאמינים בה' בשעת עשית המשא ומתן, ויודעין שהכל מאתו יתברך לבד וכו' כנ"ל, אז מקדשין את הל"ט מלאכות בקדשת שבת, ואזי הל"ט מלאכות הם בבחינת ט"ל אורות וכו' כנ"ל. וזה בחינת הקיצו ורננו שכני עפר, כי ט"ל אורת טלך - הינו אף־על־פי שאתה עוסק במשא ומתן אף־על־פי־כן גם שם השם־יתברך נמצא, כי מלא כל הארץ כבודו, וכל המשא ומתן, שהיא בחינת ל"ט מלאכות - הוא בחינת ט"ל אורות, בחינת מלאכת המשכן וכו' כנ"ל.

וזה בחינת 'אבות מלאכות וכו', אבות - מכלל דאיכא תולדות וכו'. הך דהוי במשכן חשיבא קרויה אב' וכו' (בבא קמא ב.). כי מלאכת המשכן הם בחינת ט"ל אורות, בחינת הארת הרצון שמקבלין משבת, מבחינת הארת בן ותלמיד וכו' כנ"ל. ועל־כן הם קרויין אב, כי משם הם מקבלין, מהצדיק הדור שמאיר בבן ותלמיד. והצדיק נקרא אב, כמו שכתוב (מלכים־ב, ב, יב): "אבי אבי רכב ישראל", כי אבי לשון רצון. כמו שכתוב (איוב לד, לו): "אבי יבחן איוב". כי על־ידי הארת הצדיק שהוא אבי ישראל שמאיר בבן ותלמיד - על ידו נמשך הארת הרצון כנ"ל. ועל־ידי־זה זוכין לטהר ולזכך כל הל"ט מלאכות שיהיה בבחינת ט"ל אורות, בבחינת מלאכת המשכן כנ"ל. ועל־כן נקראים הל"ט מלאכות שהיו במשכן בחינת 'אבות' וכו', כנ"ל: