# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/63/7/

ועל־כן אפלו על־ידי עכו"ם אסור לעשות מלאכה בשבת, כי 'אמירה לעכו"ם שבות' (שבת קג.). כי גם בששת ימי החל צריכין לבוא לבחינה זו לבלי לעשות כלל, להרהר רק שתהיה המלאכה נעשית מאליה על־ידי בחינת הארת הרצון שממשיכין משבת לששת ימי החל וכו' כנ"ל. וכשזוכין לזה, אזי באמת אין צריכין לעשות שום עבדא ושום מלאכה כלל. כי בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על־ידי אחרים, כמו שכתוב (ישעיה סא, ה): "ועמדו זרים ורעו צאנכם" וכו' (ברכות לה:). כי המלאכה נעשית ברצונו לבד, על־ידי שזכה לבחינת הארת הרצון, בבחינת (משלי טז, ז): "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלם אתו" - "ברצות" דיקא, דהינו על־ידי הארת הרצון כנ"ל, על־ידי־זה גם אויביו ישלים אתו, כי מלאכתו נעשית על־ידי אחרים, על־ידי רצונו לבד וכו' כנ"ל. אבל בשבת גם זה אסור, כי בשבת הוא בטול לגמרי, בחינת רעוא דרעוין, ואסור שתהיה נעשית מלאכתו אפלו ברצונו לבד. כי בשבת אסור אפלו להרהר אחר מלאכה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא יתרו ז): 'שתהא בעיניך כאלו כל מלאכתך עשויה - שלא תהרהר אחריה'. כי בשבת אסור שיהיה הרצון מלבש בשום מלאכה, כי אז הוא רק רצון לבד, בחינת רעוא דרעוין כנ"ל.

וזהו בחינת 'אמירה לנכרי שבות'; שבות - זה בחינת הקדשה של שבת שנמשך משבת לששת ימי החל, שזהו לשון שבות, לשון המשכת השביתה. כי שבת היא בחינת עצם השביתה והמנוחה, ושבות הוא לשון פעול, בחינת המשכת השביתה, הינו בחינת המשכת השביתה משבת לששת ימי החל. וזהו אמירה לנכרי שבות. הינו כי זאת הבחינה שתהיה מלאכתו נעשית על־ידי אחרים, בחינת "ועמדו זרים ורעו צאנכם" - זה בחינת שבות, בחינת עובדין דחל, בחינת הקדשה של שבת שנמשך לששת ימי החל, שעל־ידי־זה זוכין לזה, בחינת "ועמדו זרים" וכו'. אבל בשבת בעצמו גם זה אסור. כי אז עצם השביתה, ואז רק התגלות הרצון לבד וכו' כנ"ל. וזה "ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' ואתם כהני ה' תקראו". כהן - זה בחינת כלליות בן ותלמיד, כמבאר במאמר הנ"ל (אות יא). כי על־ידי־זה זוכין לבחינת "ועמדו זרים" וכו', על־ידי הארת הרצון שנמשך מבחינת כהן, מבחינת כלליות בן ותלמיד וכו', כנ"ל.

וזה בחינת (תהלים פה, ב): רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב וכו' - הינו שצריכין להמשיך הארת הרצון לבחינת ארציות, דהינו לעובדין דחל, בחינת ל"ט מלאכות שצריכין לקדשם בקדשת שבת, בבחינת הארת הרצון כנ"ל. וזה זוכין על־ידי שממשיכין הקדשה של שבת לששת ימי החל. וזהו שבת שבות יעקב - כי יעקב הוא בחינת שבת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה עט, ו): "ויחן פני העיר" (בראשית לג, יח) - שקבע תחומין וכו'. בחינת (ישעיה נח, יד): "והאכלתיך נחלת יעקב אביך" וכו'. וזהו שבת שבות יעקב - שממשיכין הקדשה של שבת לימי החל. שזהו בחינת שבות יעקב - ששבין מן הבטול. בבחינת (יחזקאל א, יד): "והחיות רצוא ושוב". כי בשבת שאז הוא הארת הרצון הוא בחינת בטול, וכשיוצא השבת אז שבין מן הבטול לבחינת ששת ימי המעשה, אז צריכין להמשיך הקדשה של שבת לששת ימי החל. וזה בחינת "שבות יעקב", כנ"ל. ועל־ידי־זה ממשיכין הארת הרצון לכל הל"ט מלאכות, בחינת רצית ה' ארצך וכו' כנ"ל, בחינת "ופעל ידיו תרצה" וכו', כנ"ל.

ועל־ידי־זה נשאת עון עמך וכו'. בחינת (שבת קיח:): 'כל השומר שבת כהלכתו מוחלין לו כל עונותיו'. כי כל העונות הם מחסרון הדעת, מבחינת רוח שטות (סוטה ג.). שזהו בחינת פגם כל הל"ט מלאכות, שהם בחינת (במדבר יא, ח): "שטו העם ולקטו" - 'בשטותא' (זהר בשלח סב:), שהם בחינת זהמת הנחש שמשם באים כל העונות, כידוע. אבל כשזוכין לקדשת שבת, שהוא בחינת הארת הרצון שנמשך מכלליות בן ותלמיד, שהוא בחינת הארת הדעת שמאיר הצדיק שבדור ומציל את ישראל מעונות, כמבאר במאמר הנ"ל. על־ידי־זה זוכין להמשיך קדשת שבת לששת ימי החל - לקדש ולטהר ולזכך את בחינת הל"ט מלאכות מזהמת הנחש. כי זוכין שיהיה הל"ט מלאכות בבחינת ט"ל אורות וכו' כנ"ל. ועל־ידי־זה נתבטלין ונמחלין כל העונות הבאים משם, מבחינת ל"ט מלאכות, כידוע. כי זוכין לקדש את הל"ט מלאכות בבחינת ט"ל אורות, שזהו בחינת הארת בן ותלמיד, שהוא ההפך מעונות כנ"ל. ועל־כן על־ידי הארת הרצון כנ"ל, על־ידי־זה "נשאת עון עמך" וכו', כנ"ל: