# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/63/9/

וזה בחינת פורים, בחינת שקלים, בחינת צדקה. כי צדקה שנותן העשיר לעני, על־ידי־זה נכללין העולמות עליון בתחתון ותחתון בעליון, כי העני הוא בבחינת "שכני עפר", בבחינת (שמואל־א ב, ח): "מקים מעפר דל", והעשר (והעשיר) שיש לו שפע הפרנסה שנמשך מרצון העליון, מבחינת הארת הרצון כנ"ל - זה בחינת דרי מעלה, כמובן במאמר הנ"ל. נמצא, כשהעשירות בקדשה זוכה לבחינת הארת הרצון, בבחינת (בבא קמא צג.): 'בתר מרי נכסיה ציבי משוך' [אחרי בעל הנכסים נמשך השומן], שהרצון נמשך אל העשר מחמת ששם בשפע העשירות והפרנסה - שם מלבש בחינת הארת הרצון כנ"ל, בבחינת (דברים לג, כג): "שבע רצון ומלא ברכת ה'". וכשהעשר משפיע להעני מממונו, ובזה הוא מחיה אותו ממש - זה בחינת "הקיצו ורננו שכני עפר", כי העני שאין לו פרנסה - אין הדעת בשלמות. וזהו 'אין עני אלא מן הדעת' (נדרים מא.), כי הכל אחד, וכשממשיכין לו שפע ונותנין לו פרנסה - בזה ממשיכין לו בחינת הארת הדעת, בחינת הארת הרצון הנ"ל, שמשם נמשך פרנסה דקדשה. ואזי נכלל העני והעשיר יחד, שהם משפיע ומקבל, שהם בחינת דרי מעלה ודרי מטה, ונכללין יחד.

ויותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם הבעל הבית (ויקרא רבה לד, ח). כי על־ידי־זה בעצמו שנותן מממונו צדקה לעני הגון, על־ידי־זה בעצמו נמשך הרצון אליו, כי בודאי לאו כל אדם זוכה שיתגלה לו בחינת הארת הרצון על־ידי הפרנסה שמקבל, ועל־ידי צדקה - נתתקן כל ממונו וזוכה שיתגלה ויאיר הארת הרצון שהוא מלבש ומתעלם בתוך הפרנסה, כי משם נמשכת הפרנסה כנ"ל. כי עקר הצדקה הוא רק הרצון, בחינת נדיבת לב. כמו שכתוב (דברים טו, י): "ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך", "בגלל הדבר הזה" דיקא. הינו על־ידי הרצון הטוב שלא ירע לבבו וכו' רק יתן לו ברצון טוב. על־ידי־זה זוכה שיאיר הארת הרצון עליו. ועל־ידי־זה "יברכך ה' אלקיך". כי עקר הברכה והפרנסה נמשכת משם, מבחינת הארת הרצון וכו', כנ"ל.

כי על־ידי שנותן העשיר מממונו צדקה לעני - על־ידי־זה נעשה שני הבחינות הנ"ל, שהם בחינת הארת בן ותלמיד, בחינת הארת דרי מעלה ודרי מטה, כמבאר במאמר הנ"ל, עין שם. כי העשיר שהוא בחינת משפיע - הוא בבחינת דרי מעלה כנ"ל, וכמובא, והעני שהוא בחינת מקבל - הוא בבחינת דרי מטה, בחינת 'אספקלריא שאינה מאירה - דלית לה מגרמיה כלום', כידוע (זהר וישב קפא.). וכמובא במאמר הנ"ל, שהארת דרי מעלה ודרי מטה הם בחינת אספקלריא המאירה, בחינת השגת משה ואספקלריא שאינה מאירה, עין שם. והעני שהוא בבחינת דרי מטה, בבחינת שכני עפר, ולפעמים יכול העניות להעבירו על דעת קונו, חס ושלום, כי מאחר שאין לו שפע פרנסה שנמשך מבחינת הארת הרצון שהוא בחינת השגת הדעת, על־כן מאחר שאינו מקבל השפעה זו - נפגם, חס ושלום, הדעת, גם כן, ועל־ידי שממשיכין לו שפע פרנסה ובזה מאירין עליו הארת הרצון בחינת הדעת כנ"ל. וזה בחינת "הקיצו ורננו שכני עפר". כי "מלא כל הארץ כבודו", כבוד הוא בחינת רצון כמו שכתב רבנו ז"ל (סימן קעז), בחינת 'רצונו של אדם זה כבודו' (ירושלמי פאה, פרק א, הלכה א). וזהו בחינת "מלא כל הארץ כבודו". אדרבא! שם בבחינת ארציות, בחינת עניות, שם מלא כבודו ורצונו. כי העני סמוך אל השם־יתברך ביותר מכל העולם, כמובא.

ולהפך, את העשיר צריכין לעורר בבחינת השגת דרי מעלה, שהוא בחינת "איה מקום כבודו" וכו'. כי שפע העשירות בשרשו הוא ממקום גבה מאד, מבחינת הארת הרצון, והיה ראוי באמת שהאדם שיש לו עשירות וכל טוב - יהיה מקרב מאד להשם־יתברך. אך מה שאנו רואין להפך, שעל פי הרב על־ידי העשירות האדם נתרחק מאד מה' יתברך, זה בא מבחינת רבוי האור, בחינת (בראשית כז, א): "ותכהין עיניו מראת". שאינו יכול לקבל רב טוב מהשם יתברך. ועל־ידי־זה נפגם ביותר ונתרחק מהשם יתברך. כשאינו זוכה לקדש ולטהר עצמו לזכות לקבל העשירות בקדשה כראוי, וכמבאר כל זה בדברי רבנו ז"ל במקום אחר, במאמר 'כי תצא למלחמה' בלקוטי תנינא (סימן פב) עין שם. נמצא, שפגם העשר הוא על־ידי בחינת רבוי אור. ועל־כן צריכין להמשיך הארה מבחינת השגת דרי מעלה דהינו בחינת 'איה מקום כבודו'. בחינת 'מה חמית' - כדי שלא יזיק לו רבוי האור וכו', כנ"ל.

וזה נעשה על־ידי הצדקה. כי על־ידי שנותן צדקה מממונו ומחסר ממונו, על־ידי־זה זוכה שימשך עליו בחינת הארת דרי מעלה, שהוא בחינת 'איה' וכו', בחינת מעוט האור בצמצום ומדה, כדי שיוכל לקבלו בהדרגה כראוי. נמצא שעל־ידי צדקה שמחסר ממונו ומשפיע לעני, על־ידי־זה נמשך בחינת הארת דרי מעלה ודרי מטה, כנ"ל.

וזה בחינת שקלים - שהם בחינת צדקה, שנאמר בהם (שמות ל, טו): "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט", "העשיר לא ירבה" - זה בחינת השגת דרי מעלה, בחינת 'איה' וכו' - שלא יזיק לו רבוי האור וכו' כנ"ל, וזה בחינת "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" - זה בחינת השגת דרי מטה שהוא בחינת "מלא כל הארץ כבודו". וזהו "הדל לא ימעיט". כי אין שם בבחינת עניות, בבחינת דרי מטה - שום מעוט וחסרון, חס ושלום, כי "מלא כל הארץ כבודו". וזה נעשה על־ידי צדקה כנ"ל, שהוא בחינת (תהלים עה, ח): "זה ישפיל וזה ירים", שמשפיל לזה ומרים לזה, כמובא במקום אחר, וכנ"ל.

ועל־כן נקראים שקלים - לשון משקל. שעל־ידי הצדקה בחינת שקלים, על־ידי־זה מאירין בדרי מעלה ודרי מטה ומעמידין אותם על המשקל, דהינו בדרי מעלה מאירין שלא יטעו שהם יודעין באלקותו וכו', ולהפך בדרי מטה מאירין שלא יטעו שהם רחוקים ביותר ולגלות להם כי הם סמוכין להשם־יתברך. נמצא, שמעמיד שניהם על המשקל הישר. וזה בחינת שקלים, בחינת צדקה וכנ"ל, ועל־ידי זה מאיר הרצון. כי על־ידי כלליות בן ותלמיד שהם דרי מעלה ודרי מטה - מאיר הרצון, ועל־כן עקר הוא בחינת הרצון, בחינת נדיבת לב כנ"ל. ועל־כן עקר הצדקה מאירה בשבת כמו שכתב רבנו ז"ל (בסימן לא): שעל־ידי כן פתח התנא בתחלת מסכת שבת: 'יציאות השבת וכו' פשט העני' וכו', כי עקר הארת הצדקה שהוא בחינת הארת הרצון, בחינת הארת בן ותלמיד, זה מאיר בשבת דיקא, וכנ"ל: