# הלכה ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/64/

על־פי המעשה של השני בנים שנחלפו וכו', עין שם. שעמד עצמו אצל שבת שהיא אמונה. שכשמגרשין את האדם מהגן עדן, שכל מה שרוצים לעשות איזה דבר שבקדשה שהוא בחינת כניסה לגן עדן - מגרשין אותו ומבלבלין אותו, עקר תקנתו שיעמיד עצמו אצל אמונה שהוא שבת. שאף־על־פי־כן יאמין שהשם־יתברך מושל בכל. וידו על העליונה וסוף כל סוף יגמר הכל כרצונו, כי יש תשובה בעולם. ואף־על־פי שהוא רחוק עתה מתשובה, אדרבא! מתגרין בו עד שפוגם, חס ושלום, בכל יום יותר, חס ושלום, אף־על־פי־כן על כל פנים הוא מאמין שיש בחינת תשובה, בחינת שבת אמונה, שעל־ידי־זה נתתקן הכל.

כי אמונה מתקן הכל. ועל־כן צריך להעמיד עצמו אצל אמונה, שהיא שבת, ואחר כך זוכה להשיג ולהבין איך לסדר כל תקוני השכינה. שהם מטה ושלחן וכסא ומנורה המובאים שם בהמעשה הנ"ל, שזכה הבן מלך האמת לסדרם היטב. על־ידי שהיה מבין דבר מתוך דבר. שעל־ידי־זה השיג תחלה לעמד עצמו אצל שבת אמונה. ואחר כך זכה להבין לסדר כל התקונים האלה. כי בשבת נתתקנים כל התקונים של השכינה הנ"ל שהם מטה ושלחן וכו'.

וכל זה מרמז בהתורה 'תקעו - ב' - שהאיש תבונות מגלה עצות שעל־ידי־זה גדלה האמונה. וכשמעלין האמונה - צריכין להעלות מבחינת (ויקרא טו, ג): "החתים" לבחינת חותם דקדשה, דהינו לשבר תאות נאוף בכח המגני ארץ וכו', אבל יש גם להמאכלים חלק וכו', אבל יש שבא הפגם, חס ושלום, מדינים שאינם הגונים שפוגמים בכסאות למשפט, ולזה צריכין קשור המרכבה וכו'.

וזה בחינת מטה, שלחן, כסא ומנורה, הוא בחינת עלית האמונה בעצמה, שהיא בחינת אור, בחינת (שבת עז:) 'ברישא חשוכא והדר נהורא', ועל־כן הדלקת נר שבת הוא תכף בכניסת שבת. ועקר כח של האיש תבונות הוא על־ידי שמצחצח נשמתו על־ידי אכילתו בקדשה, בחינת (ישעיה נח, יא): "והשביע בצחצחות נפשך" וכו'. וזה בחינת אכילת שבת שיקרה מאד, בחינת ענג שבת, "אז תתענג על ה'" (שם), 'על ה'' דיקא. בחינת צחצחות, שהם למעלה מהספירות (עין שער ההקדמות, שער א' הקדמה ו), שכלולים בשם ה', כידוע (עין תקוני־זהר תקון לז, פב.).

וזה בחינת אסור הל"ט מלאכות בשבת, כי כל היגיעות של כל הל"ט מלאכות הוא, שמיגעין עצמן לתקן כל מיני אמנות, וכל זה נשתלשל מחמת הפגם שגרם שאין הכסא וכו' מסדר כראוי, שנמשך מחמת קלפת עמלק זהמת הנחש, שנשבע הקדוש־ברוך־הוא שאין הכסא שלם וכו' (תנחומא כי תצא יא). ומשם נמשך ונשתלשל פגם המשפט ופגם האמונה, כי אין מבינים "צדיק וטוב לו" וכו', מחמת שהמשפט נתהפך ונתחלף, ואי אפשר להבינו עתה. וכל זה מחמת הנ"ל, ומשם עקר פגם האמונה. ומחמת אלו החלופים והשנויים שאין שום דבר על מקומו - צריכין להתיגע ביגיעות וטרחות בכל הל"ט מלאכות, שהם בחינת (בראשית ג, יז): "בזעת אפך וכו' בעצבון תאכלנה" וכו', כי כל הל"ט מלאכות ממשכן גמרינן, וכל מלאכת המשכן היה לסדר ולתקן כל אלו התקונים הנ"ל, שהם בחינת מטה ושלחן וכסא ומנורה, שכלם היו במשכן. מטה - זה בחינת ארון העדות שעומד בבית קדשי קדשים שנקרא חדר המטות וכו'. וזה משכן - ראשי תבות ' מ טה ש לחן כ סא נ ר' [כמדמה שזה מבאר בספרים], וסופי תבות 'אהרן', כי כל תקוני עבודות אלו היה על־ידי הכהנים שהם בני אהרן הכהן הראשון, ובחל בחינת "שטו העם ולקטו" (במדבר יא, ח) - 'בשטותא' (זהר בשלח סב:), ועל־כן צריך לרדף אחר הבהמות ביגיעות וטרחות. וכל תקונו על־ידי שבת שזכה על־ידי שנעשה מבין דבר מתוך דבר, בחינת "איש תבונות" הנ"ל, שמגלה האמונה שהיא בחינת שבת.

כל הנ"ל הם ראשי פרקים מהלכות שבת, ועדין צריכין לזכך ולברר כל הדברים האלה היטב, וכל דבר על מקומו יבוא בשלום, כמו הכסא שבמעשה הנ"ל, שגם פרוש המעשה הוא כמו הכסא הנ"ל. כמו שמבאר שם שהעקר לסדר הכל היטב. ה' יעזרנו: