# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/65/1/

וזה בחינת שבת, כי שבת שמא דקדשא בריך הוא (זהר יתרו פח:), כמבאר בהתורה הזאת, ובשביל זה אסורים כל המלאכות בשבת שהם ל"ט מלאכות, ובשביל זה יצאה הבערה ופרטה אותה התורה בפרטיות, כמו שכתוב (שמות לה, ג): "לא תבערו אש בכל משבתיכם", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת ע.): 'הבערה בכלל היתה, ולמה יצאה, אלא לחלק יצתה' וכו', ולכאורה קשה, למה יצתה הבערה דיקא לחלק בין הל"ט מלאכות, ולמה לא יצאה מלאכה אחרת לחלק?! אך על־פי הנ"ל מבאר היטב, כי כל הל"ט מלאכות שהם חלול שבת הם בבחינת 'מאורי אש', כמובן בהתורה הנ"ל, ששמירת שבת שהיא שם ה' וכו' - הוא בחינת מאורי אור, ולהפך ל"ט מלאכות שהם חלול שבת, הוא בחינת מאורי אש, שהוא הפך שם ה', כמבאר שם עין שם. ועל־כן פרטה התורה מלאכת הבערת אש דיקא בשביל לחלק בין הל"ט מלאכות, כי באמת כל אסור מלאכה בשבת של כל הל"ט מלאכות - עקר האסור הוא שלא להגביר בחינת מאורי אש, שהם בחינת חלול שבת, שהוא שם ה', בחינת מאורי אור, כנ"ל.

ועל־כן פרטה התורה אסור הבערה דיקא לחלק בין הל"ט מלאכות. כי כל אסור הל"ט מלאכות הם בבחינת מאורי אש, שהוא בחינת "לא תבערו אש" וכו' וכנ"ל. ועין שם מה שכתב שם רבנו ז"ל על פסוק זה: " ל א ת בערו א ש ב כל מ שבתיכם ביום השבת" שהוא ראשי תבות 'מתאבל'. כי 'כל המתאבל על ירושלים זוכה' וכו' (תענית ל:), כמו שכתוב (ישעיה סא, ג): "לשום לאבלי ציון... פאר תחת אפר" וכו', עין שם כל זה היטב.