# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/65/13/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת סט:): 'המהלך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת מונה ששה ימים ומקדש שביעי', ואמרו שם, שגם בכל הששה ימים אסור לעשות מלאכה כי אם כדי חייו לבד. וגם ביום השביעי שלו עושה מלאכה כדי חייו, ולמאי נפקא מינה מקדש שביעי? לקדושי ואבדלתא (ובשביל מה הוא מקדש את היום השביעי ? לקדוש ולהבדלה). כי הצדיק האמת הוא בחינת שבת כנ"ל. כי עקר שם ה' נתגלה על־ידי השם הצדיק האמת, וכל מה שיגדל שם הצדיק האמת - יותר ויותר יגדל שם ה' יותר ויותר. כי שמו יתברך משתף בשם הצדיקים כנ"ל, שזהו בחינת שבת שהוא שמא דקדשא בריך הוא. וכמו שאמרו החבריא לרבי שמעון בר יוחאי (זהר נשא קמד:): 'אנת שבת דכלהי יומי' (אתה השבת של כל הימים).

אבל בעונותינו הרבים נתבלבל העולם מאד, ונתרבה המחלקת בעולם, ונעשה קטגוריא גדולה בין התלמידי חכמים בעצמם, עד שאין האחד יודע האמת לאמתו, מי הוא הצדיק האמתי שיוכל לתקן אותו בשלמות, ומחמת זה מתגברים המתנגדים החולקים לגמרי על כל החסידים והצדיקים שהיו מימות הבעל־שם־טוב, רבן של כל בני הגולה, זכר צדיק וקדוש לברכה, כי מתלוצצים ואומרים שהם מאמינים לכל דבריהם של כל החולקים זה על זה. וממילא לא נשאר אצלם גם אחד מהצדיק שיאמינו בו, כידוע ליצנות זאת בעולם.

אבל באמת לא כך המדה ולא כך יפה להם, והשם־יתברך יסלח להם על זה וישיב לבם אל האמת והאמונה. כי אדרבא! אנו צריכין להאמין בכלם, בכל מי שמנהיג ישראל על־פי דת תורת משה בכתב ובעל פה על־פי הספרים המיסדים על אדני פז של הגמרא הקדושה מדרשים וספרי הזהר הקדוש וכתבי האר"י ז"ל וכו' - בודאי אנו צריכין להאמין בכלם.

כי רק מכת העוסקים בחכמות חיצוניות שעוסקים במקרא לבד, ופונים ערף מהגמרא הקדושה, והם כמו הקראים ממש, למי שבקי בהם ובדרכיהם. וכל למודם הרע ופרושיהם הרעים הם על־פי יסודות האפיקורסים המפרסמים, כמו אריסטו וחבריו, ימח שמם ונמח זכרם. מכתות כאלו ומספריהם צריכין להרחיק בתכלית הרחוק יותר מהרחקת בעלי ראתן. כי עליהם נאמר (משלי ב, יט): "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים", כידוע לכל בעל דת ישראל גדל עצם רשעותם וארסם הרע והנמהר, רחמנא לשזבן מהם ומהמונם. אבל כל הצדיקים והכשרים המתנהגים על־פי דברי רבותינו ז"ל בגמרא וזהר ובכתבי האר"י והבעל־שם־טוב ותלמידיו, זכותם יגן עלינו - בודאי אסור לחלק על שום אחד מהם. וכמובן בדברי רבנו ז"ל בהתורה 'בחצוצרות' בלקוטי הראשון (בסימן ה) על פסוק (משלי טו, לא): "אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין", שמי שרוצה לחוס על נפשו - אסור לו לשמע כלל המחלקת שבין הצדיקים השלמים רק להאמין בכלם.

וזהו המהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת - דהינו שהוא מספק מי הוא הצדיק האמת שהוא שבת דכלהי יומי, הדין הוא שצריך לקדש את כל הימים בקדשת שבת, דהינו שצריך להאמין בכלם ויחזיקם כלם בבחינת קדשת שבת, שהם שם ה', שהוא בחינת שם הצדיקים - כי הימים הם בחינת המדות, שהם בחינת הצדיקים שכלולים מכל הימים והמדות, בבחינת (תהלים קלט, טז): "גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו" וכו', ולא יעשה מלאכה כי אם כדי חייו לבד - הינו מאחר שאינו זוכה לדעת מי הוא הצדיק האמת להתקרב אליו ולתקן נפשו, הוא צריך לפרש עצמו ממלאכות וטרדות ועסקי העולם הזה ולא יעשה מלאכה ועסק פרנסה כי אם זמן מעט כדי חיונו בצמצום לבד, ושאר כל היום יבלה על הבקשה והחפוש שיחפש ויבקש הרבה את הצדיק האמת להתקרב אליו, כמבאר בהתורה 'תקעו־ג' (בלקוטי תנינא סימן ח): שצריכין לחפש הרבה הרבה את הצדיק האמת שיש לו בחינת רוח נבואה, שעקר המשכת האמונה הקדושה שהיא כלל הכל הוא על ידו, וצריכין לבקש הרבה הרבה מהשם־יתברך לזכות להתקרב לצדיק כזה.

על־כן אסור לו לעשות מלאכה כי אם כדי חייו - הינו שלא יעסק בעסקי העולם בשביל פרנסה, כי אם כדי חיונו בצמצום, ושאר הזמן יעסק רק לבקש השם־יתברך שיזכה למצא צדיק אמת כזה שיש לו בחינת רוח נבואה שעל ידו עקר תקונו, כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל בענין הנ"ל שמקדש שביעי, כי אף־על־פי שמקדש כל הימים דהינו שמאמין בכל הצדיקים כנ"ל, אף־על־פי־כן הוא צריך לברר לו אחד שיהיה אצלו בבחינת שבת לגמרי להתקרב אליו ביותר, עד שיזכה למצא באמת את הצדיק השלם בתכלית השלמות וכו' כנ"ל, שעל ידו עקר תקונו. אבל כל זמן שאינו זוכה לזה, והוא כמו מהלך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת, שאינו יודע מי הוא הצדיק האמת השלם כנ"ל, הוא צריך להחזיק כלם בקדשת שבת ולהאמין בכלם, כנ"ל.