# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/65/15/

וזה בחינת השמחה של שבת ויום טוב. וזה בחינת גדל עצם השמחה של פורים. כי עקר שרש כל השמחות הוא משם ה'. בבחינת (תהלים פט, יז): "בשמך יגילון כל היום". כי כל הבטחונות וכל התקוות וכל הישועות כל מה שאנו מקוים ומחכים ומצפים לישועה עדין בגשמיות ורוחניות, הכל הוא מה שאנו בטוחים בשם ה' שלא יעזב אותנו לעולם בעבור שמו הגדול, כמו שכתוב (שמואל־א' יב, כב): "כי לא יטש ה' את עמו בעבור שמו הגדול", ומשם כל השמחות - "כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו" (תהלים לג, כא). וכמובן ומבאר בדברי רבנו ז"ל, שעקר התחזקות של כל אדם, שאיך שהוא איך שהוא צריך להתחזק את עצמו לבל יפל יותר, חס ושלום.

ועקר ההתחזקות הוא על־ידי השם, הינו על־ידי שם ה' ושם הצדיקים האמתיים אשר שמם נקרא עליו, שזהו בחינת שם ה', כי שמו יתברך משתף בשמם. וכמבאר בכמה מקומות, שעקר ההתחזקות והשמחה הוא מה שזכינו 'שלא עשני גוי' ו'הבדילנו מן התועים' וכו'. הינו מה שעדין שם ישראל נקרא עליו.

ובזה יכול לחזק את עצמו אפלו הקל שבקלים והגרוע שבגרועים, אפלו פושעי ישראל, כל זמן ששם ישראל נקרא עליו, יכול לחזק את עצמו ולהחיות את עצמו בזה, שעל כל פנים עדין שם ישראל נקרא עליו שהוא שם ה', כי שמו משתף בשמנו, מכל שכן כשזוכין להתקרב לצדיקים אמתיים, שהם עקר שם ה', בחינת הנהר היצא מעדן וכו', כמבאר היטב בהתורה הנ"ל, על־כן בודאי יש לו לשמח כל ימיו איך שהוא, מאחר שזכה שיהיה נקרא שם הצדיקים עליו שהוא עקר שם ה'.

ובשביל זה התגרה עצמו הבעל דבר מאד והעמיד עכשו הכתות הרעות שרוצים לחנך נערים בחכמות ולשונות להביאם לידי כפירות גמורות. כנראה בחוש, שכל מי שנצוד בפח יוקשים של הארורים הללו, ימח שמם, הוא פורק על לגמרי וגרוע ממומר להכעיס ומחללים שבתות בצנעה ובפרהסיא וכו'. וכל עקר כונתם הרעה של הסטרא־אחרא והבעל דבר - הוא רק לעקר מהם שם ה'. כי הבעל דבר אינו מסתפק עצמו מה שבלא זה הם רשעים גדולים ונואפים ככלבים, וכבר עברו על כל עברות שבתורה אלפים פעמים, כאשר הם יודעים בעצמם, אבל הבעל דבר אינו מסתפק עצמו בכל זה, והוא מתנכל בנפשם לעקרם ולהמיתם משני עולמות לגמרי. והעקר - מה שרוצה לעקרם משם ה' שלא יהיו נקרא עליהם שם ישראל עוד, כאשר נראה בחוש שכל פעלותיהם ומעשיהם ותנועותיהם הוא להדמות עצמן לעכו"ם בכל תנועה ותנועה, בשמם ומעשיהם ובמלבושיהם ובכל הנהגותיהם ובלשונותיהם ובכתביהם ובכל התנועות, כי לא די להם בכל עונותיהם, רק הבעל דבר רוצה לעקר מהם שם ישראל לגמרי.

וזה עקר מלחמת המן־עמלק, ימח שמו, שהוא "ראשית גוים" (במדבר כד, כ), שרוצה ללחם נגד שם ה', חס ושלום, וכנ"ל. וממנו יונקים כל העכו"ם שכל מלחמתם כנגד שם ישראל שהם שם ה'. כמו שכתוב (תהלים פג, ד-ה): "על עמך יערימו סוד וכו', אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד".

על־כן, כל מי שזוכה עכשו בעתים הללו להציל את עצמו ואת בניו ובנותיו וכל הנלוים אליו. מן הכתות הארורים האלה, ימח שמם, הוא ראוי לשמח כל ימיו מה שעל כל פנים עדין שם ישראל נקרא עליו. כי עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדלה ליוצר בראשית וכו', אשר נצלנו מפח יוקשים הללו, ומאחר ששם ישראל שהוא שם ה' נקרא עלינו עדין אנו מחיבים לשמח כל ימינו לעולם. כי עדין יש לנו תקוה לכל הישועות ולכל הטובות כנ"ל. כי כל הדאגות והעצבות נמשך מהחטאים והעונות, בבחינת (תהלים לח, יט): "אדאג מחטאתי". אבל תכף כשזוכרים בשם ה' ומחיין את עצמם בזה ששם ה' עדין נקרא עליו, מאחר שנקרא על כל פנים בשם ישראל כנ"ל, על־ידי־זה זוכין למחילת עונות.

כי משם ה' משם נמשך מחילה וסליחה וכפרה לכל העונות, כמו שכתוב (שם עט, ט): "וכפר על חטאתינו למען שמך". וכמו שכתוב (שמות לג, יט): "אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך". 'בשם ה'' דיקא. על־ידי־זה "וחנותי את אשר אחן" וכו'. כי כל השלש־עשרה מדות של רחמים שמשם כל הסליחות והכפרות - כלם הם משם ה'. כמו שכתוב (שמות לד, ה-ו): "ויקרא בשם ה', ויעבר ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון וכו', נושא עון ופשע" וכו'. וכמבאר בסימן סו (בלקוטי תנינא) בענין מה שקורין מחרת יום־הכפורים "שם ה'", עין שם. כי גם זה שיך ומקשר להתורה "בראשית" הנ"ל שבסימן ס"ז הנ"ל.

נמצא, שעקר כל התקוות והבטחונות של כל הישועות ועקר כל ההתחזקות והשמחות הוא משם ה'. על־כן בכל הימים קדושים שהם כלם בחינת הגדלת שם ה'. על־כן אז מצוה להרבות בשמחה, שזה בחינת השמחה של שבת ויום טוב. כי 'שבת שמא דקדשא בריך הוא', וכן יום טוב מקבל משבת, והוא גם כן בחינת הגדלת שם ה'. כי כל הימים טובים הם 'זכר ליציאת מצרים', ועל־ידי יציאת מצרים נגדל שם ה' לגדל עצם רבוי האותות והמופתים הנוראים וכו', וכמו שכתוב (שמות ט, טז): "למען ספר שמי בכל הארץ". על־כן מצוה להרבות בשמחה בשבת ויום טוב, כי אז נגדל שם ה' שמשם כל השמחות.

וזה בחינת עצם השמחה של פורים, כי אז הוא מחית עמלק, שעל־ידי־זה עקר הגדלת שמו יתברך, כי אין שמו שלם עד שימחה זכר עמלק, כמו שאמרו רבותינו ז"ל וכנ"ל, על־כן אז בפורים השמחה גדולה ועצומה מאד, וכנ"ל.

וגם בכל השנה כלה - מצוה על כל אחד מישראל להיות בשמחה תמיד, כמבאר בכל הספרים, ובפרט בספרי רבנו ז"ל. ועקר השמחה הוא בשם ה', מה שזכינו להיות מזרע ישראל ושם ישראל נקרא עלינו שהוא שם ה', שזאת השמחה היא שמחה שאין לה קץ, בחינת "בשמך יגילון כל היום" וכו' כנ"ל. כי גם בכל השנה צריכין להמשיך על עצמו שמחת שבת ויום טוב כמבאר בהתורה 'ימי חנכה' בסימן ב', שצריכין להמשיך השמחה משבת לששת ימי החל וכו' עין שם, והעקר על־ידי שם ה', כי בכל פעם שזוכרין ששם ישראל שהם שם ה' נקרא עליו ושמחין בזה, נמשך עליו קדשת שמחת שבת ויום טוב, כי גם כל שמחת שבת ויום טוב הוא מזה מחמת שהם בחינת שם ה' שמשם כל השמחות והחדוות, כנ"ל.