# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/65/16/

וזה בחינת סעדת שבת ויום טוב וסעדת פורים. בחינת (אסתר ט, כב): "ימי משתה ושמחה". וכמו שכתוב (קהלת ח, טו): "אין טוב לאדם... כי אם לאכל ולשתות ולשמח", ודרשו רבותינו ז"ל (זהר פקודי רנה.): בשבתות וימים טובים. כי עקר קדשת האכילה הוא כשזוכין לשמח בשם ה', כמו שכתוב (נחמיה ח, י): "אכלו מעדנים ושתו ממתקים וכו' כי חדות ה' הוא מעזכם". כי עקר קדשת האכילה נמשך משם ה' שמשם השמחה, בבחינת (יואל ב, כו): "ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה'" וכו', שזה בחינת אכילה דקדשה, בבחינת (משלי יג, כה): "צדיק אכל לשבע נפשו". כי הנפש הוא השם, כמובא במקום אחר (סימנים נט, רס; א' תנינא), בבחינת (בראשית ב, יט): "נפש חיה הוא שמו", ועקר השתוקקות הנפש דקדשה הוא להכלל בשם ה', שמשם שרש הנפש שהוא השם כנ"ל. בבחינת (ישעיה כו, ח): "לשמך ולזכרך תאות נפש", ולהפך תאות הגוף הוא מבחינת שמות החיצונים, שהם בחינת מאורי אש כו', שמשם כל התאות שהם בחינת אש וחמימות, כי כל התאות נמשכין מבחינת האש שיש באדם שבוער באדם לכל התאות כמבאר בסימן רנ"ג. וכל האכילה של האדם מה שהאדם מכרח לאכל לקיום הגוף - הוא מחמת האש שיש באדם ששורף הלחות וכו', שבשביל זה צריכין לתת לתוך הגוף מזון וצדה להשקיט האש, כידוע לחכמים.

ומי שזוכה לאכל בקדשה לשם ה' כדי שיהיה לו כח לעבד את ה' יתברך, אזי זוכה על־ידי אכילתו - להכניע את האש. דהינו להכניע בחינת מאורי אש, שהם בחינת שמות החיצונים וכו', שהם בחינת פגם הארבעה יסודות וכו' כנ"ל, ולהגביר ולהחיות את הנפש דקדשה שהוא בחינת שם ה', בחינת תקון הארבעה יסודות דקדשה, שהם בחינת מאורי אור כו'. וזה בחינת (שמואל־א יד, כט): "הנה ארו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה" שאמר יהונתן. כי אכילת הצדיק הוא בבחינת התגברות מאורי אור, שהם בבחינת שם ה' מחמת שכל אכילתו הוא לשם ה' כו'. אבל להפך, כשאוכלין, חס ושלום, בשביל תאות הגוף, שיניקתם מבחינת מאורי אש, אזי על־ידי אכילתו מתגברין ביותר בחינת מאורי אש, ועל־כן על אכילה כזו נאמר (משלי יג, כה): "ובטן רשעים תחסר". כי אינו מכניע בחינת מאורי אש על־ידי אכילתו, על־כן כל מה שאוכל יותר - מתגברים בחינת מאורי אש ביותר. ועל־כן אינו משביע נפשו לעולם, כי כל התגברות התאות הוא מהאש הנ"ל.

וזה בחינת פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע, שנאמר בו (בראשית ב, יז): "כי ביום אכלך ממנו מות תמות". כי עקר המיתה נמשך מהאש כנ"ל, כמובא. ועקר התגברות האש הנ"ל בחינת מאורי אש - הוא מפגם האכילה, מבחינת אכילת עץ הדעת טוב ורע, שזהו בחינת (בראשית ג, יז): "בעצבון תאכלנה", ועצבות הוא הפך השמחה הנמשך משם ה'. הינו כשאין זוכין להגביר ולהגדיל שם ה', בחינת מאורי אור, על־ידי אכילתו שמשם השמחה, בחינת "לאכל ולשתות ולשמח" וכו' כנ"ל. וכשאין זוכין לזה אזי אכילתו בבחינת "בעצבון תאכלנה", מחמת שאינו זוכה להגדיל שם ה' שמשם השמחה. כי אכילתו הוא מבחינת מאורי אש שהם בבחינת שמות החיצונים שהם הסטרא־אחרא שהיא בחינת עצבות, הפך שם ה', שמשם כל השמחה, כנ"ל.

ועל־כן בשבת ויום טוב ובפורים שאז הוא בבחינת הגדלת שם ה'. על־כן אז מצוה גדולה לאכל ולשתות ולשמח בשם ה', כי אז האכילה בקדשה, בבחינת הכנעת מאורי אש והתגברות מאורי אור שהם בחינת שם השם, שמשם כל השמחה, כנ"ל.

וזה בחינת מה שנאמר באברהם (כא, לג): ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם - שעל־ידי האשל שהיה בשביל הכנסת אורחים, שהוא בחינת אכילה דקדשה, על־ידי־זה ויקרא שם בשם ה', כי עקר הגדלת שם ה' הוא על־ידי אכילה דקדשה, כנ"ל.