# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/65/17/

וזה בחינת שבת הגדול שקדם פסח. כי על־ידי יציאת מצרים נתגלה שם ה' על־ידי האותות והמופתים הנוראים אשר עשה ה' במצרים ועל ים־סוף וכו' וכמו שכתוב (שמות ט, טז): "ולמען ספר שמי בכל הארץ" וכו', כי עקר שם ה' נתגלה על־ידי יציאת מצרים. וקבלת התורה שהוא שמא דקדשא בריך הוא. וזה שכתוב (נחמיה ט, י): "ותתן אתת ומפתים בפרעה ובכל עבדיו וכו', ותעש לך שם כהיום הזה". כי קדם יציאת מצרים וקבלת התורה קדם שנבחרו ישראל לעם סגלה להשם־יתברך - לא היה עדין שם להשם־יתברך. כי אי אפשר לקרות השם־יתברך בשם הקדש כי אם על־ידי התורה, שהיא כלה שמא דקדשא בריך הוא. כי עקר התגלות שם ה' היא על־ידי התורה שהיא כלה שמותיו של השם־יתברך וזהו "ותעש לך שם כיום הזה", "ותעש לך" דיקא. שעל־ידי יציאת מצרים שעל־ידי־זה זכינו לקבלת התורה על־ידי־זה עשה השם־יתברך לעצמו שם, בחינת "ותעש לך שם" וכו'. כי מקדם לא היה לו יתברך שם כלל, כנ"ל.

כי עקר התגלות שם ה' הוא על־ידי מעשה התחתונים על־ידי האדם הבעל בחירה כשזוכה לעבד אותו יתברך באמת, ולשבר הבחירה לבלי לבחר ברע, כי אם בטוב לעשות רצונו יתברך באמת. אזי דיקא נתגלה שם ה' וכו'. כי קדם הבריאה לא היה להשם־יתברך שום שם כלל. ועקר הבריאה היתה בשביל זה בשביל לגלות שמו יתברך. כי כל העולמות מראש ועד סוף שהם בחינת מדותיו יתברך כלם הם בחינת שם ה', כי כלם כלולים בשמו הגדול, כידוע (בראשית יט.), והכל תלוי באדם התחתון שבשבילו נברא הכל. כי עקר התגלות שם ה' נעשה על ידו דיקא כו'.

ועל־כן במצרים שהיה קדם קבלת התורה, ולא היה עדין אתערותא דלתתא, ולא היה אפשר עדין לגלות שם ה' על־ידי מעשה התחתונים, כי לא היה להם מצות ומעשים טובים עדין לזכות בהם, כי היה קדם קבלת התורה. על־כן היה קשה למשה ענין זה ושאל להשם־יתברך (שמות ג, יג): "ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם". כי היה קשה לו איך אפשר לקרותו יתברך בשם, מאחר שהוא עדין קדם קבלת התורה, והשיב לו השם־יתברך "כה תאמר כו' אהיה" וכו'. כי 'אהיה - דא 'אנא זמין למהוי'' (זהר אחרי סה:). ולכאורה קשה, איך שיך אצל השם־יתברך 'אנא זמין למהוי'? אך בודאי השם־יתברך הוא היה הוה ויהיה, אך אי אפשר לנו לידע מזה כי אם על־ידי קבלת התורה, שאז נתגלה שם ה' שהוא שם הויה ברוך הוא, שהוא עקר שם ה'. אבל קדם קבלת התורה קדם שיש אתערותא דלתתא על־ידי מעשה התחתונים, שאז עדין אי אפשר לגלות שם ה' כו'. אז נקרא השם־יתברך - בשם אהיה, שהוא בחינת 'אנא זמין למהוי' - שהשם־יתברך מקים עולמו על שם העתיד בזכות הצדיקים שעתידין להיות, שיעשו רצונו יתברך, ויגלו שמו וכבודו בעולם, וידעו כל באי עולם שיש רב ושליט היה הוה ויהיה שהוא מהוה כל העולמות מאין ליש, ובזכות אלו הצדיקים שעתידים לגלות שמו - בזכותם ברא את העולם ובזכותם מקים את העולם קדם קבלת התורה, ועל־כן אז נקרא בשם אהיה. שהוא בחינת 'אנא זמין למהוי', שהשם־יתברך קורא לעצמו שם על שם העתיד שהוא 'זמין למהוי', שהוא עתיד להתגלות בעולם. דהינו שעתידין צדיקים שיגלו שם הוי"ה ברוך הוא בעולם על־ידי מעשיהם הטובים כו'. ועל־כן קדם מתן תורה כתיב (שמות ו, ג): "ושמי הויה לא נודעתי להם". כי אף־על־פי שדבר עם האבות בשם הויה גם כן, כמו שפרש רש"י (שם), אף־על־פי־כן, עדין לא היה באפשר לגלות ולהודיע להם בחינת שם הויה מחמת שהיה קדם מתן תורה. ועל־כן כתיב "ושמי הויה לא נודעתי להם".

ועל־כן ' אהיה ' הוא בחינת תשובה, כמובא במקום אחר (סימן ו). כי גם עכשו כשאדם חוטא, חס ושלום, ועובר על התורה, ואז פוגם בשמו הגדול, ואם כן, מהיכן יקבל חיות? כי עקר החיות הוא משם ה' כנ"ל, ועכשו על־ידי חטאיו, חס ושלום, שפגם בשם ה' ונתעלם שמו יתברך, אם כן מהיכן יקבל חיות? אך אז הוא מקבל חיות מבחינת כח שרש התשובה, שהוא בחינת שם אהיה, שהוא בחינת 'אנא זמין למהוי'. שבו קים השם־יתברך את העולם קדם מתן תורה. וכן עכשו אחר החטא, חס ושלום, דהינו שהשם־יתברך מקים העולם בחסדו בזכות העתיד, דהינו שמסתכל על הסוף, שסוף כל סוף ישובו הכל אליו יתברך ויכירו כלם שמו יתברך, ואז יתגלה ויתקדש שמו יתברך בשלמות, כמו שכתוב (זכריה יד, ט): "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", ובכח זכות זה - הוא מקים העולם בעת שעוברין על התורה, חס ושלום, שזהו בחינת שם ' אהיה ' שנקרא על שם העתיד, בחינת 'אנא זמין למהוי' - שעתיד להתגלות הויתו בעולם, דהינו שעתיד להתגלות בחינת שם הויה, שמורה שהשם־יתברך 'היה הוה ויהיה' וכו'.

וזה בחינת גדל מעלת קדשת שבת. כי עקר קיום העולם על־ידי שבת, כי עקר קיום העולם בעת שעוברין על התורה, חס ושלום, וכן קדם מתן תורה שאז מקים אותם בבחינת שם אהיה וכו', כל זה הוא בכח זכות שבת־קדש. כי שבת הוא בחינת תשובה, בחינת (דברים ד, ל): "ושבת עד ה' אלקיך", כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימנים ו, מט). הינו שהשם־יתברך נתן לנו את השבת, שבו מאיר שם ה' בלי אתערותא דלתתא, כי 'שבת קביעה וקימא', ואין קדשתה תלויה בישראל, כמו שאומרים: 'מקדש השבת וישראל והזמנים' וכו', כמובא. הינו שזהו מעלת שבת־קדש שנתן לנו השם־יתברך יום קדוש ונורא כזה, שבו מתגלה שם ה' מעצמו בלי מעשה התחתונים, רק השם־יתברך מגלה אז שם ה' על שם העתיד שהוא התכלית האחרון שהוא יום שכלו שבת. שאז יתגלה שם ה' בשלמות. כי אז יזדככו הכל, כידוע. ושבת־קדש יש לו קדשה כזו, שבו מתגלה גם עכשו בזה העולם אור שם ה' שיתגלה לעתיד. כי שבת הוא בחינת תכלית מעשה שמים וארץ, שאז יתגלה שם ה', כנ"ל. ועל־כן שבת הוא בחינת תשובה, כי זה עקר בחינת תשובה, שהוא בחינת אהיה. דהינו מה שהשם־יתברך קים העולם על שם העתיד וכו', כנ"ל.

ועל־כן בשעת יציאת מצרים, שלא היה לישראל זכות שיגאלו היה עקר הנס - על־ידי שבת, שבזכות שבת, שבו מתגלה שם ה' בלי אתערותא דלתתא, בזכות זה - האיר עליהם השם־יתברך גם אז הארה גדולה משם ה', ועל־ידי־זה נגאלו וזכו לקבל את התורה, שעל־ידי־זה נתגלה אחר כך שם ה' על־ידי מעשה התחתונים, על־ידי קיום התורה והמצות שהם כלם שם ה' כנ"ל. ועל־כן שבת הוא 'תחלה למקראי קדש' וכו'. כי כל המקראי קדש שהם זכר ליציאת מצרים - כלם צריכים לקבל משבת. כי לא היה אפשר לצאת ממצרים כי אם על־ידי שבת, מאחר שבשעת יציאת מצרים לא היה עדין מעשה התחתונים לגלות על ידם שם ה', ועל־כן עקר הגאלה היה בכח שבת שבו מתגלה שם ה' בלי מעשה התחתונים, כנ"ל.

ועל־כן שבת שקדם פסח קורין שבת־הגדול. כי עקר הנס של פסח היה על־ידי שבת. כי ידוע, שבפסח היה אתערותא דלעלא בלי אתערותא דלתתא, כמובא בכונות (פרי־עץ־חיים, חג המצות, פרק א), שזה אי אפשר לזכות כי אם בכח שבת וכו', כנ"ל. ועל־כן נקרא 'שבת־הגדול' על שם שם ה' שנתגלה בו, שעל־ידי־זה עקר יציאת מצרים. כי שם ה' נקרא 'גדול', כמו שכתוב (ישעיה ז, ט): "ומה תעשה לשמך הגדול". וכמו שכתוב (שמואל־א' יב, כב): "כי לא יטש ה' את עמו בעבור שמו הגדול". כי עקר גדלתו יתברך הוא הגדלת שמו יתברך כי עליו יתברך בעצמו אין שיך לומר 'גדול' כלל, ולא שום שבח כלל, ועקר שבח גדלתו הוא גדלת שמו יתברך.

וזהו בחינת 'שבת הגדול' שקדם פסח, כי עקר נס של פסח הוא על־ידי שבת, שהוא שמא דקדשא בריך הוא, שבו נתגלה שם ה', בלי אתערותא דלתתא, שעל־ידי־זה זכינו לנסים של פסח לצאת ממצרים ולקבל את התורה, שאז יתגדל שם ה' יותר ויותר על־ידי מעשה התחתונים ועל־כן נקרא 'שבת הגדול' וכו'.

ועל־כן כשחטא אדם־הראשון לא היה לו שום קיום כי אם על־ידי שבת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (זהר תרומה קלח.): 'שבת אגין עלוהי'. כי הכל נברא בשביל אדם־הראשון כדי שיגלה שם ה' כנ"ל. והוא חטא ואכל מעץ הדעת. "ויקו לעשות ענבים ויעש באשים" (ישעיה ה, ב). כי לא די שלא גלה שם ה' אף גם פגם בשם ה' והעלים שמו יתברך, על־כן היה תקונו וקיומו על־ידי שבת שהגן עליו, כי בשבת מאיר שם ה' בלי מעשה התחתונים, שעל־ידי־זה היה לו קיום, עד שישוב ויתקן מעשיו ויגלה ויקדש שם ה' על־ידי מעשיו הטובים וכו'.

ועל־כן אחר כך צוה השם־יתברך שיזכיר להם גם שם הויה ברוך הוא, כמו שכתוב (שמות ג, טו): "ויאמר ה' עוד אל משה כה תאמר וכו' יהו"ה אלהי אבותיכם" וכו'. הינו שתכף שיזכיר להם שם אהיה שהוא על שם העתיד, כנ"ל. כי אז בתחלה קדם התחלת הגאלה, אי אפשר להזכיר כי אם שם אהיה, בחינת 'אנא זמין למהוי' וכו' וכנ"ל, אך תכף שיזכיר להם שם זה של אהיה, והם יתחילו להאמין, תכף ומיד מתחיל התחלת הישועה של הגאלה שהוא בשביל קבלת התורה. על־כן תכף אמר לו השם־יתברך עוד (שמות ג, יד): "כה תאמר... אהיה שלחני אליכם". כי הודיע לו תכף שיגלה להם שעתיד לעשות לו שם העצם על ידם שהוא שם הויה. כי תכף שיתחילו להאמין בהגאלה על־ידי שם אהיה כו' תכף מתחיל להאיר ולהתגלות שם הויה ברוך הוא, וכנ"ל: