# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/65/5/

ואם לא היה חוטא האדם - היה זוכה לגמר תקון כל הדברים בגשמיות ורוחניות בלי עמל ויגיעות רק על־ידי תפלה, ואיזה עבדא קלה מאד. כי בשעת הבריאה היה גמר תקון כל העולמות תלויים באדם־הראשון, שאם לא היה אוכל מעץ הדעת והיה מתפלל תפלתו - היה גומר תקון כל העולמות בשלמות באותו היום, כמבאר בכתבי האר"י (עין ספר הגלגולים פרק יז). אך על־ידי חטאו - לא גמר תקון העולמות, אף גם פגם וקלקל כל העולמות עד אשר נגזר "בעצבון תאכלנה; בזעת אפך תאכל לחם" (בראשית ג, יז-יט): שצריכין כמה וכמה יגיעות ומלאכות שהם ל"ט מלאכות, קדם שמתקנים הדברים שבעולם שיהיו ראויים להנות מהם לאכלם או ללבשם, וכיוצא בהם.

וגם עתה, כל מה שהאדם מקדש עצמו ביותר וזוכה לפרש עצמו מן העולם, ולשום כל לבו ודעתו להכיר ולהגדיל שמו יתברך. כמו כן זוכה להעביר מעליו על הל"ט מלאכות, וזוכה לקבל הפרנסה בלי עמל ויגיעה גדולה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ג, ה): 'כל המקבל עליו על תורה מעבירין ממנו על מלכות ועל דרך ארץ'.

כי יגיעת הפרנסה שהוא בחינת ל"ט מלאכות נמשכין מזהמת הנחש, מפגם עץ הדעת, על־ידי שלא השתדל להגדיל שמו יתברך על־ידי כל הדברים, אדרבא! פגם מאד וכפר בעקר, ומשם נמשכין כל הל"ט מלאכות, שהם בחינת יגיעות וטרדת הפרנסה. ועל־כן כשאדם מקדש עצמו ומאמין בהשם־יתברך, ומשים כל לבו להודות לשם ה' על כל דבר ודבר שרואה או נהנה ממנו, להגדיל שם ה' על־ידי כל דבר שבעולם כנ"ל, על־ידי־זה דוחה זהמת הנחש שהוא בחינת הל"ט מלאכות, וזוכה שיגמר אצלו תקון כל הדברים בנקל, ומשיג פרנסתו וכל הצטרכותו בלי עמל ויגיעה. כי עקר התקון על־ידי הגדלת שם ה', וכפי מה שזוכין להגדיל שם ה' - כמו כן נצול מל"ט מלאכות מעצבות ויגיעת הפרנסה, וזוכה לקבל פרנסתו בנקל משם ה', ששם עקר הבטחון על כל הצטרכות האדם ועל כל הישועות, כמו שכתוב (תהלים לג, טז-יז): "אין המלך נושע ברב חיל וכו', שקר הסוס לתשועה" וכו', ומסים שם (פסוק כא): "כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו". "בשם קדשו" דיקא. כי הכל נמשך משם ה', וכנ"ל: