# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/65/8/

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (שם): 'אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין'. כי עכשו אחר חטא אדם־הראשון צריכין שתי שבתות דיקא, כי באמת צריך האדם לגמר תחלה תקון העולם בגשמיות בימי החל, כי כל הדברים נבראו מחסר תקון כנ"ל. והאדם היה צריך להשלים אותן, שיהיה כל דבר במלאו וטובו ובשלמותו הראוי. כגון כל המאכלים שיהיו בשלמותן שיהיו ראויים לאכילה, וכמו כן כל הדברים שבעולם. ואם לא היה חוטא אדם־הראשון - היה גומר תקון כל הבריאה בשלמות בערב שבת הראשון על־ידי תפלתו. כי על־ידי התפלה היה נשלם הכל בגשמיות ורוחניות, וכמו שיהיה לעתיד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת ל:): 'עתידה הארץ שתוציא גלוסקאות' וכו'. ובודאי כן היה קדם החטא, שלא היינו צריכין שום יגיעה ומלאכה להשלים הדברים שנבראו. רק הכל היה נגמר בשלמות על־ידי תפלה לבד. ואז אם היו כל הדברים בשלמותן ובמלאן קדם השבת, אזי על־ידי השבת הראשון היו כל הדברים עולים לתכליתן. כי היה זוכה אדם־הראשון להכיר שמו יתברך על־ידי כל פרטי הבריאה בשבת הראשון שזה עקר תכליתן, כנ"ל.

כי מאחר שכבר היה נשלם הבריאה בתכלית השלמות קדם השבת, אזי היה יכל בשבת להכיר שמו יתברך על־ידי כל פרטי הבריאה. כי בודאי אי אפשר להשיג התכלית של כל דבר, דהינו להכיר שמו יתברך על־ידי כל דבר כי אם כשהדבר במלאו וטובו. כי כל זמן שאין הדבר נשלם בשלמות - עדין לא הגיע לתכליתו ואי אפשר להביאו לתכליתו בשלמות, דהינו להכיר שמו יתברך על־ידי־זה הדבר, מאחר שזה הדבר בעצמו לא בא לשלמותו ואינו יכול לעשות פעלתו הראוי.

למשל דבר מאכל, קדם שמתקנין החטים בטחינה ולישה ואפיה וכו' עד שיהיה ראוי למאכל אדם, בודאי קדם זה לא הגיעו החטים לתכליתן, ואין רואין בהם עדין בשלמות טובות הבורא ונפלאותיו ואין מכירין עדין בשלמות על ידם שם ה' שצריכין להכיר על ידם. רק כשמתקנים החטים עד שבאים לשלמותן שעושין מהם לחם - אז הגיעו לשלמותן, ואז יכול המשכיל להכיר על ידם בשלמות שם ה' שצריכין להכיר על ידם דיקא. כמו שכתוב (יואל ב, כו): "ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלקיכם" וכו'.

נמצא, שאי אפשר להכיר שם ה' בשלמות על־ידי הבריאה כי אם כשנשלם הבריאה תחלה, כנ"ל. ואם לא היה חוטא אדם־הראשון - היה זוכה להשלים את כל הבריאה על־ידי תפלה לבד בערב שבת הראשון, ואז היה זוכה בשבת הראשון להכיר שם ה' בשלמות, על־ידי כל פרטי הבריאה שזה עקר תכליתן כנ"ל. אבל אחר החטא - לא נשלם הבריאה בשלמות. ואז בודאי אי אפשר להכיר בשבת שם ה', כי אם כפי תבנית הבריאה אז. ועל־כן צריכין שמירת שתי שבתות, כי בתחלה צריכין שמירת שבת שהוא שם ה', כדי לזכות אחר כך בששת ימי החל להשלים הבריאה על־ידי הל"ט מלאכות שנתהוו אחר החטא. כי עכשו אי אפשר להשלים את הבריאה כי אם על־ידי הל"ט מלאכות ועקר השלמות הוא על־ידי שבת דיקא. כי על־ידי שמירת שבת זוכין להמשיך קדשת שבת לששת ימי החל - שיהיו כל הל"ט מלאכות בבחינת מלאכת המשכן, שעל־ידי־זה דיקא נשלם הבריאה. ואז זוכין בשבת השני אחר כך להכיר שם ה' בשלמות על־ידי כל פרטי הבריאה, כי כבר נשלם הבריאה על־ידי הל"ט מלאכות שזכה לעשותן בקדשה, בבחינת מלאכת המשכן על־ידי שמירת השבת הראשון, כנ"ל.

כי עכשו צריכין להתחיל התקון משבת - שאין מגיע בו שום פגם ואחיזה של הל"ט מלאכות, שהם בחינת זהמת הנחש. ועל־כן בשבת, יכול אפלו עתה אחר החטא להמשיך על עצמו ועל כל הבריאה קדשת שמו יתברך. ועל־ידי־זה יכולין להמשיך קדשת שבת לששת ימי החל - לטהר ולקדש הל"ט מלאכות מזהמת הנחש לזכות שיהיו הל"ט מלאכות קדושים בבחינת מלאכת המשכן. ואז נשלם תקון כל הדברים על־ידי ל"ט מלאכות אלו בימי החל. ואזי זוכין בשבת השני להביא כל הבריאה אל התכלית, דהינו להכיר שמו יתברך בשלמות על־ידי כל פרטי הבריאה שכבר נשלמה וכו' כנ"ל. ואזי תבוא הגאלה, כי יתתקן חטא אדם־הראשון שפגם בזה כנ"ל. ועל־כן 'אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות' דיקא, 'מיד היו נגאלין', כנ"ל.

וזהו 'כל השומר שבת כהלכתו אפלו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו', כי דור אנוש עקר פגם שלהם היה בשם ה'. כמו שכתוב (בראשית ד, כו): "אז הוחל לקרא בשם ה'". על־כן שמירת שבת שהוא שם ה', הוא תקון לזה.