# הלכה ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/66/

על־פי התורה 'שאלו את רבי יוסי בן קיסמא' בסימן נ"ז, עין שם כל התורה.

והכלל, שהעקר הוא אמונת חכמים, שבהם תלויה כל התורה כלה. כי על־ידי אמונת חכמים על־ידי־זה מקבלים המלאכים כח מדבורי התורה, דהינו שיש להם בחינת ידים לקבל ולהשפיע לכל עשב ולכל דבר שהם ממנים עליו, ועל־ידי־זה נמשכים כל הרפואות וכו', ועל־כן הפוגם באמונת חכמים אין רפואה למכתו וכו' (שבת קיט:). ולהקים אמונות הנפולות הוא על־ידי נדר, שידר איזהו נדר שהוא בחינת יעקב וכו'. כי על־ידי הנדר הוא עולה לשרש שהחכמים משרשים שם, הינו בחינת פלאות חכמה (ריש ספר יצירה), ויודע ומכיר מעלות החכמים, ועל־ידי־זה הוא שב ומאמין בהם וכו'. וכשנתתקן הידים, על־ידי נדר על־ידי־זה מתנוצצים בו אורות האבות וכו'. ועל־ידי הארות אלו עולה ומתענג בענג שבת וכו', כי שבת היא בחינת 'שי"ן ב"ת' (זהר ויקהל רד.), שי"ן - זה בחינת אבות (שם בראשית כה:), ב"ת - זה בחינת אמונה וכו' וכו' (שם ויקרא יא:). ויכול לפעל באכילת שבת מה שפועל בתענית. הינו להפיל אויביו לפניו וכו' וכו'. אבל לרב השלום צריכין גם להרבות בצדקה וכו' (אבות ב, ז), ויש חלוק בין השלום של תענית של חל ובין השלום של ענג שבת, כי זה אין לו פה וזה יש לו פה וכו' וכו'. וכל זה הוא בחינת נפילת שער של ארם שהוא שער דסטרא אחרא שלש פעמים (סנהדרין צח:), ואז יבוא בן דוד ויבנה שערי הקדשה; עין שם כל זה היטב.