# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/66/11/

ועתה נבוא לבאר עוד מאמר אחד מה שלא זכינו לשמע ממנו ז"ל בעצמו כנ"ל, והוא:

גמרא: אית לן ריחיא דתבירא, חיטא. שקיל פסקא מנה שדאי להו, אמר: כריכו לי מנה גרדי ואיחיטה. אמרי, ומי יכול למיכרך גרדי מריחיא, אמר להו: ומי איכא דחיטא ריחיא.

[יש לנו רחים שבורות, תפר לנו אותן, לקח רבי יהושע חתיכת אבן מהרחים והשליך לפניהם, ואמר להם: הוציאו לי חוטים ממנה, ואתפר. אמרו לו: וכי מי יכול להוציא חוטים מרחים? אמר להם: וכי אפשר לתפר ריחים ?]

ריחיא דתבירא - זה בחינת אמונת חכמים שנשברה, כי 'ריחיא' הוא בחינת אמונת חכמים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קהלת־רבה יב, ח) על פסוק (קהלת יב, ג): "ובטלו הטחנות" - 'אלו המשניות הגדולות, כגון משנת בר קפרא' וכו', כמובא בפרוש רש"י שם בקהלת. וכן אמרו רבותינו ז"ל (שם): 'למה נמשלו דברי תורה כרחים? מה רחים אינן בטלות, אף תלמידי חכמים אינן בטלין מן התורה לעולם'. נמצא, שרחים הוא בחינת החכמים האמתיים העוסקים לברר כל ההלכות שהם תורה שבעל־פה, שהם המשניות הגדולות, לדחות הפסולת שהם בחינת סובין ומורסן ולברר ההלכה על בוריה, שהיא בחינת קמח וסולת. ושאלו אלו הסבי דבי אתונא: ריחיא דתבירא - כשנשברה אמונת חכמים, דהינו כשנופלים מאמונת חכמים, במאי חיטה לה? - במאי חוזרין ותופרין ומחברין ומתקנים אותה? כי היה קשה להם איך אפשר להעלות האמונה, כי הם רחוקים מאמונה מאד.

שקיל פסקא מנה שדא להו, אמר להו כריכו לי גרדי מנה ואיחיטה - כי באמת עלית האמונה הוא דבר פלא, ועל־כן נקרא ענין זה 'פלא', כמו שכתוב (ישעיה כה, א): "אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחק אמונה אמן". כי קשה הדבר להבין בשכל, איך אפשר להעלות האמונה על־ידי איזה עצה, כי מאחר שאין לו אמונה, אם־כן לא יאמין, חס ושלום, גם בהעצה? כמו למשל בהתורה הזאת, שמבאר עצה לאמונת חכמים על־ידי נדר, אך מי שנפל מאמונת חכמים לגמרי, בודאי לא תועיל לו עצה הזאת, כי אינו מאמין גם בהעצה עצמה ולא יעשה העצה, מאחר שאינו מאמין בה, ואם כן איך אפשר לרפאות ולחבר שבירת אמונתו? וכן במקומות אחרים מבארים עוד עצות להעלות האמונה, כגון ללמד פוסק (סימן סב) או לדבר האמונה בפיו (מד תנינא), ובודאי למי שאין לו אמונה כלל, חס ושלום אין מועיל שום עצה, מאחר שאינו מאמין בהעצה עצמה.

אך באמת ישראל עם קדוש הם מאמינים בני מאמינים ושרשם אמונה, על־כן אפלו כשנופל אחד מישראל, חס ושלום, מאמונה, בודאי עדין נשאר בו איזה נקדה מאמונה, רק שהאמונה בקטנות גדול בבחינת שבירה, אבל אף־על־פי־כן על־כל־פנים יש בו איזה נקדה טובה מהאמונה. כי זהו בעצמו מה שהצטער שנפל מאמונה - זהו בעצמו אמונה, כי בפנימיות לבבו מבין מרחק קדשת אמונת ישראל, שיש יחיד קדמון מנהיג ומושל ומשגיח וכו', ויש לו צדיקים גדולים ונוראים שמכירין אותו יתברך, שכל תקותנו לנצח על ידם, רק אינו מרגיש האמונה בהתגלות בשלמות. ועל־כן מועיל לו עצה, כגון לנדר נדר וכו', כי תכף שאומרים לו איזה עצה טובה לאמונה הוא חוטפה כמו אבן טוב, מאחר שעדין יש בפנימיותו נקדת האמונה, ומתגעגע באמת להשלים ולהעלות האמונה הנפולה והשבורה. אבל העכו"ם, בפרט החכמים בחכמות חיצוניות שהם רחוקים מאמונה לגמרי - בפרט מאמונת חכמים, וכן החכמים בעיניהם, אף־על־פי שהם מבני ישראל, אבל קלקלו מעשיהם מאד עד שנתרחקו מאמונת חכמים לגמרי - בודאי קשה להם לתקן שבירת אמונתם מאחר שאינם מאמינים בהחכמים כלל, ובעצותיהם הקדושות.

וזה בחינת שקל פסקא ושדא להו - שנטל חתיכת אבן מהרחים והשליך לפניהם, ואמר להו: כריכו לי גרדי מנה - שימשיכו חוטים ממנה לתפר הרחיים. הינו שהשיב שנוטלים איזה חתיכה מהרחיים השבורים בעצמם ומושכין ממנה חוטים לתפר הרחיים, דהינו שאף־על־פי שהאמונת חכמים נשברה אצלם - נוטלים איזה עצה מדברי אלו החכמים עצמם שנשברה אמונתם אצלו, כגון לנדר איזהו נדר וכו', ועל־ידי־זה יתקן האמונה. וזהו בחינת כריכו לי גרדי מנה - ופרש רש"י: חוטים. זה בחינת אמונה שתלויה בפה, בבחינת (שיר השירים ד, ג): "כחוט השני שפתותיך", בחינת (תהלים פט, ב): "אודיע אמונתך בפי", וזה בחינת (יהושע ב, יח): "תקות חוט השני", כי אמונה היא עקר התקוה לנצח, בחינת (ירמיה לא, טז): "ויש תקוה לאחריתך", כי אמונה היא אחרית הימים, כמובא בדבריו ז"ל במקום אחר. ואז יזכה להכלל באורות השלשה אבות שהם יסוד ושרש אמונת ישראל, שהוא בחינת (קהלת ד, יב): "והחוט המשלש לא במהרה ינתק", שאז בודאי לא במהרה ינתק ויפל מאמונה, רק יהיה חזק באמונתו לנצח. נמצא, שהשיב להם שאף־על־פי שנפל מאמונת חכמים - שהוא העקר, כלל האמונה הקדושה, כי הם ממשיכים לנו האמונה הקדושה בשלמות, כי בלא אמונת חכמים אמתיים גם אמונתו בהשם־יתברך אינה בשלמות, כידוע, ואפלו אם נפל מאמונת חכמים - אפשר לו לתקן על־ידי האמונה השבורה בעצמה, מאחר שעל־כל־פנים עדין נשאר בו איזה נקדות טובות מהאמונה השבורה, על־כן יכול לקח דבור מדבריהם הקדושים דהינו איזה עצה מדבריהם שעל־ידי־זה יחזר ויתקן האמונה.

וזה בחינת (ישעיה כה, א): "אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחק אמונה אמן", לשון כפול: "אמונה אמן", הינו מי שיש בו עדין איזה נקדת האמונה - הוא יכול לחזר ולתקן ולהעלות האמונה על־ידי העצות הנפלאות מאד, שהם בחינת "עצות מרחק" - שבאים ממקום רחק ועליון ונורא מאד, בחינת (משלי לא, יד): "ממרחק תביא לחמה". כי עצות הצדיקים הגדולים, בפרט העצות בענין האמונה הקדושה - באים מרחק מאד, משכליות עליונים גבוהים ועצומים מאד, שהם נמשכים מעולמות עליונים מאד הרחוקים מאד מזה העולם, וזהו "עצות מרחק אמונה אמן" - שעל־ידי נקדת האמונה שנשאר אצלו עדין שעל־ידי־זה מתגבר לקים עצתם, על־ידי־זה זוכה לאמונה שלמה, בחינת "אמונה אמן", וכנ"ל.

אבל מי שנפל אל חכמות חיצוניות עד שאינו מאמין כלל, אף גם הוא מתלוצץ מהחזקים באמונת חכמים - בודאי קשה לתקן שבירת אמונתו, ועל־כן באמת שאלו אותו מיד: ומי יכול למכרך גרדי מריחיא - איך אפשר להמשיך חוטים מאבן, הינו איך אפשר להמשיך אמונה הקדושה, שהוא חוט השני מחתיכת אבן של הרחיים, כי אין להם אמונה בהעצה בעצמה וכנ"ל. השיב להם: ומי איכא דחיטא ריחיא - שבאמת אי אפשר לתקן האמונה השבורה לאנשים כאלו, כי מי שאינו יכול למשך חוטים מחתיכת אבן מהרחיים, דהינו לקים העצות של הצדיקים, אף־על־פי שנשברה אמונתם אצלו וכנ"ל, הוא אינו יכול בודאי לתפר הרחיים השבורה, לתקן האמונה הנפולה, מאחר שאינו מאמין בהעצה בעצמה, וכנ"ל.

כי באמת האמונה נקראת 'אבן', בחינת (תהלים קיח, כב): "אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה", אבל אף־על־פי שנקראת אבן, מחמת שצריכין להיות חזק בהאמונה כמו אבן חזק, בבחינת (שיר השירים ח, י): "אני חומה", שישראל מתפארין בעצמן שהם חזקים באמונתם כחומת אבנים, אף־על־פי־כן אינה אבן קשה ממש שאין בו שום לחלוחית חס ושלום, אדרבא! היא בבחינת אבן טוב, בחינת 'אבנ א טבא דכלילא מכל גונין', וכל מיני השפעות וברכות נמשכין מאבן טוב הזה, כי היא בחינת (בראשית כו, יט): "באר מים חיים" וכו'. כי אמונה הוא מקור הברכות וההשפעות, ועל־כן על־ידי חתיכת אבן מרחיים השבורה, דהינו על־ידי איזה עצה מדבריהם הקדושים של החכמים האמתיים - יכולים להמשיך ממנה חוטים לתקן האמונה וכנ"ל. אבל אצלם, הינו אצל החולקים, היא כמו אבן קשה ממש. על־כן שאלו: ומי יכול למיכרך גרדי מרחיא, וכנ"ל - ועל־כן באמת השיב להם: ומי איכא דחיטא ריחיא - כי בודאי לאנשים כאלו אי אפשר לתקן ולחבר האמונה, וכנ"ל.

וזהו בחינת (דברים י, ב): "אשר שברת ושמתם בארון", ואמרו חכמינו ז"ל (בבא בתרא יד:): 'לוחות ושברי לוחות מנחים בארון'. הינו על־ידי בחינת שברי לוחות, בחינת אמונה השבורה, על־ידי־זה בעצמה חזר ונתתקן האמונה מחדש שהם בחינת הלוחות שניות, בבחינת שקל פסקא שדא להו וכו', כי על־ידי שנשאר בו איזה נקדה מהאמונה השבורה, על־ידי־זה מקים העצה של חכמים שנשברה אמונתם אצלו, וחוזר ומתקן האמונה שהיא בחינת קבלת לוחות שניות. כי כל קבלת התורה עומדת על אמונה, כמו שכתוב (תהלים קיט, פו): "כל מצותיך אמונה", וכמו שכתוב (מכות כד.): 'בא חבקוק והעמידן על אמונה' וכו', הינו כנ"ל.