# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/66/15/

ועקר תקף הנס היה, ש מעט שמן שלא היה בו להדליק כי־אם יום אחד ונעשה נס ודלק שמונה ימים - זה בחינת נפלאות תקון הנדר שהוא פרישות מעט כנ"ל (אות ג), ועל־ידי־זה זוכין לאמונת חכמים שעל־ידי־זה עקר תקונו לנצח, שזהו בחינת המבאר לעיל (אות יא) על 'שקל פסקא שדא להו' וכו', כי על־ידי שממשיכין על עצמו פרישות מעט על־ידי הנדר, על־ידי־זה זוכין לאמונת חכמים אמתיים שיאירו בו ויתקנו אותו לנצח. וזה בחינת שלא היה בו להדליק כי־אם יום אחד - כי השמן בחינת נדר הוא מעט, כי הוא פרישות בעלמא ליום אחד, דהינו לזמן מעט, אבל הנדר הוא בחינת פלא, בחינת נס - שיש לו כח להאיר בו אמונת חכמים שהוא בחינת ונעשה נס ודלק שמונה ימים - שהוא מחכמה עד אמונה, שהוא שמונה בחינות, כידוע (עין בפרדס שער כג, פרק כא), שזכו על־ידי מעט השמן בחינת נדר, לאמונת חכמים שהוא תקותו לנצח כנ"ל. וזהו בחינת 'ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים', זה בחינת 'שקל פסקא ושדא להו' הנ"ל.

ועקר הדבר צריך האדם לידע, שכל זמן שיש בו איזה נקדה טובה מהאמונה הקדושה - יש לו תקוה גדולה לחזר ולתקן הכל, בבחינת שקל פסקא וכו' כרוכו לי גרדי מנה וכו' - שיוכל להמשיך תקות חוט השני על־ידי חתיכת אבן שילקט מהאמונה השבורה ונפולה וכנ"ל.