# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/66/23/

עוד מענין הנ"ל יש לבאר, ששאלו: ריחיא דתבירא - מי שפגם בברית קדש, במאי חיטא לה ? - איך אפשר לחברו ולתקנו? כי רחים בחינת זווג, בחינת (דברים כד, ו): "לא יחבל רחים ורכב", ואיתא בתרגום ירושלמי: 'אינון דכבשין חתנין וכלתין' (אלו שקושרים, [על ידי כשפים], חתנים וכלות); עין שם. וכן מובא בכתבי האר"י (טעמי המצות פרשת כי תצא), שרחים ורכב מרמז על יחוד חתן וכלה, וזה בחינת (שופטים טז, כא): "ויהי טוחן בבית האסורים" כמו שדרשו רבותינו ז"ל (סוטה י.). ושאלו: רחיא דתבירא - כשנשבר תקון זה, הינו מי שפגם בענין זה, במאי חיטא לה - איך אפשר לתקנו? שקל פסקא שדא להו, אמר, כרוכי לי גרדי מינה - הינו שרמז שמזה הענין בעצמו נמשך התקון, כי כשהולכים בדת ישראל, אזי יכולין לזכות שיהיה נמשך מזה הולדה קדושה, שיהיה נולד בן ישראל שעל־ידי־זה עקר תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא על־ידי שנולדין ונתרבין בני ישראל, שזהו מצוה הראשונה בתורה, שזהו בחינת יוסף הצדיק שהוא עקר בחינת תקון הברית, שנקרא (בראשית מט, כב): "בן פרת יוסף", 'בן פרת' וכו' - לשון 'פרו ורבו' וכו' (רש"י שם).

כי על־ידי הולדות ישראל מתבררין הנצוצות מדור לדור, כי כל אחד מזרע ישראל - מגדל ומקדש שמו יתברך על־ידי המצוות והקדשות ותפלות ושירות ותשבחות שאומר ועושה כל ימי חייו. כי אפלו פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון (ברכות נז.), וכל זמן ששם 'ישראל' נקרא עליו - מקבל השם־יתברך התפארות הרבה ממנו, כמו שכתוב במקום אחר (סימן יז). ועל־ידי כל זה נמשך בחינת תקון הברית לאבותיו שפגמו בזה, מאחר שעל־ידי ההולדה שלהם נמשך בן ישראל בעולם שאומר "שמע ישראל" פעמים בכל יום, ומעיד על אחדות היחיד המיחד יתברך שמו, ועושה מצוות הרבה, וכנ"ל.

וכל זה אפלו בהולדה הפחותה, אפלו אם נולדים קלי עולם וקטני ערך, מכל שכן וכל שכן, שבכל דור ודור נולדים כמה וכמה יראים וכשרים וצדיקים קטנים וגדולים, עד שלפעמים נולד צדיק, שהוא חדוש נפלא ונורא מאד מאד, שהוא יכול לתקן כמה דורות, ויש שיכולין לתקן כל העולם כלו, כמו שאמר רבי שמעון בר יוחאי (סכה מה:): 'יכולני לפטר כל העולם כלו מן הדין', וגם רבי שמעון בר יוחאי נולד מזווג איש ואשה, ומי יודע אם כל אבותיו למעלה למעלה היו כלם צדיקים וקדושים, כי בודאי היו באבותיו הקדומים מצד אביו ומצד אמו כמה וכמה אנשים פשוטים, וזכו שיצא מזרע שלהם צדיק תנא קדוש ונורא איש אלקים כזה, שהכיר את הבורא הקדמון כמו שהכיר, וגלה אלקותו בעולם כמו שגלה. וכן בשאר גדולי הצדיקים שכל זה בחינת (איוב יד, ד): "מי יתן טהור מטמא" וכו', וכמו שכתוב (סנהדרין צו.): 'הזהרו בבני עם הארץ שמהם תצא תורה', וכמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל, והובא בדברי אדמו"ר ז"ל (בסימן לז) בהתורה 'דרשו' וכו', שהנשמות הקדושות הגבוהות מאד מאד על־פי רב באים דוקא על־ידי טפת עם הארץ, כמבאר דרוש זה באריכות בכתבי האר"י ז"ל בכמה מקומות (שער הגלגולים הקדמה טו, כז ועוד), שזה ענין יציאת אברהם מתרח, ורבי עקיבא וכו', עד שמבאר שם, שגם נשמת משיח תבוא דיקא מבחינות כאלו וכו', עין שם.

וזהו שקל פסקא שדא להו, אמר להו, כריכו לי גרדי מנה - ופרש רש"י, שיוציאו לו חוטים משם, הינו שרמז שנוטלים חתיכה מהרחים בעצמה שנשברה ומשם מוציאין חוטים, בחינת תקון הברית, בחינת (יהושע ב, יח): "את תקות חוט השני" שמרמז על תקון הברית, כמבאר בדבריו ז"ל בהתורה 'צוית צדק' (סימן כג): שהוא בחינת הולדת פרץ וזרח ממעשה יהודה ותמר שמהם נולד משיח, שנאמר שם (בראשית לח, כב): "ותקשר על ידו שני" כו', הינו שאמר להם שמזה הענין בעצמו נמשך תקון הברית, על־ידי שמשתדלין שיהיה בהתר על־כל־פנים על־פי התורה, שעל־ידי־זה נולדין בני ישראל, שכל ההולדות כלם הוא בחינת תקון הברית כנ"ל, עד שיכולין לזכות שיצא ממנו צדיק גדול וקדוש - שיוכל להכיר את הבורא יתברך ויקשר וידבק את עצמו לאור אין־סוף בדבקות וכלליות נפלא, דלית מחשבה תפיסה תמן כלל (עץ־חיים, שער א', ענף ב), שזה האור נמשך בבחינת חוט, כידוע, וזה בחינת מה שיסד בשיר 'אור הגנוז' (מהרמ"ז, מובא בשערי־ציון שער ב, תקון־הנפש): 'איש על דגלו כסוף יכסף, לתקות חוט זהר אין־סוף'.

וזה ששאלו מיד - ומי יכול למכרך גרדי מרחיא? - כי הם כופרים והם משקעים בתאוה הזאת כל־כך, עד שאינם מאמינים שאפשר שיהיה נולד מענין זה, איש כזה שיוכל לדבק את עצמו בחוט זהר אין־סוף בדבקות כזה עד שיתקן הכל כנ"ל. על־כן השיב להם, ומי יכול למחטא רחיא - כי בודאי מי שאינו מאמין בזה, שזה הענין בשרשו הוא בחינה גבוהה וקדושה מאד מאד, שכל הנשמות אי אפשר להם לבוא לזה־העולם כי־אם על־ידי־זה, ואף־על־פי שמחמת חטא אדם־הראשון וחטא הדורות נפל ענין זה למקום שנפל, עד שנדמה לאנשים גסים כאלו, חס ושלום, הוא רק תאוה בעלמא, אף־על־פי־כן מי שמאמין על־כל־פנים שבאמת הוא דבר גבוה מאד, ויש צדיקים שזווגם בדבקות נפלא להשם־יתברך וכו' וכו', אשרי להם! ואפלו אנשים פשוטים, מאחר שהוא בהתר על־כל־פנים על־פי התורה, יכולים להוליד מזה זרע ישראל שעל־ידי־זה הוא תקון הברית כנ"ל. אבל אלו האפקורסים שכופרים בזה ועושים מזה לצנות ואומרים 'ומי יכול למכרך גרדי מרחיא' ? שאי אפשר שיצא מזה דבקות נפלא כזה! על־כן בודאי רשעים כאלו אי אפשר לתקן אותם בבחינת ומי יכיל למחטא רחיא, וכנ"ל.

וזה בחינת (בראשית כה, יט): ואלה תולדות יצחק בן אברהם - כי יצחק הוא הולדה הראשונה דקדשה בעולם, כי עד שנולד יצחק - לא היה אדם שנולד בקדשה כזאת בקדשת ישראל, כי מחטא אדם־הראשון לא היה שום הולדה בקדשה כראוי, עד שבא אברהם, שהיה הראשון שהתחיל להמשיך קדשת ישראל בעולם, אבל אברהם אבינו בעצמו לא נולד עדין בקדשת ישראל, והראשון שנולד בקדשת ישראל היה יצחק אבינו, שהיא הולדה הראשונה בעולם שנולד בקדשת ישראל, ועל־כן אז היה שמחה גדולה בכל העולמות, ונקרא על שם השמחה, בחינת (שם כא, ו): "צחוק עשה לי אלקים" וכו'. כי באמת כל השמחות ששמחין על החתונה הוא פליאה לכאורה, כאשר שמעתי זאת בפרוש מפיו הקדוש, שאמר, שאין העולם יודעים כלל, מה זו שמחה שזה נושא זאת? כי בודאי אין ראוי לשמח על ענין זה! אך באמת עקר השמחה של חתונה הוא שמחת ישראל, שעקר שמחה דקדשה הוא, מחמת שאנו יודעים ומאמינים שענין זה בשרשו הוא גבוה מאד מאד, כידוע, ויהיה נולד מזה ישראל שיקדשו שמו כנ"ל, עד שיצאו צדיקים גדולים עד שיבוא משיח מדורותינו שיתקן הכל, וזה עקר שמחתנו. ומזה ודאי יש לנו לשמח הרבה על החתנה.

וזאת השמחה התחילה מיצחק דיקא, שהוא הולדה הראשונה בעולם בקדשת ישראל כנ"ל, ועל־כן באמת אמרה אז שרה: "צחוק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי". כי בודאי עתה שנולד יצחק אז ראו ושמעו הכל נפלאות ה' מה שלא היה חדוש כזה בעולם, שיהיה נולד מחבור איש ואשה הולדה כזאת שממנו יצאו כל זרע ישראל עד שיבוא משיח, ובודאי הוא צחוק ושמחה וחדוה רבה בכל העולמות, בחינת "כל השומע יצחק לי", כי מהולדה הקדושה הזאת התחיל שלשלת היחוס ישראל, כי אברהם אבינו בעצמו אף־על־פי שהוא היה הראשון לאבות, הראשון שהתחיל לגלות אלקותו בעולם, אבל הוא בעצמו לא נולד בקדשת ישראל, אבל הוא יגע וטרח בעצם עבודתו עד שזכה לקדש את עצמו כל־כך, עד שזכה שממנו יתחיל הולדות קדשת ישראל, שמאז והלאה לא יפסיק שלשלת היוחסין של ישראל, שממנו יהיה נולד יצחק שהוא הראשון שנולד בקדשה כזאת, וממנו יצא יעקב ומיעקב יצאו כל זרע ישראל עד הסוף, עד שיבוא משיח שיצא מזרעם - שיתקן הכל ויגלה אלקותו לעין כל, שזהו בחינת (קהלת ד, יב): "והחוט המשלש לא במהרה ינתק". כי השלשה אבות, אברהם יצחק ויעקב היו קדושים מאד בקדשת הברית, עד שזכו להמשיך ההולדה שלהם בקדשה כזאת, עד שלא יפסיק חבל קדשת ישראל לעולם, עד שעל־ידי כל הולדה של ישראל, איך שהוא - יהיה נמשך בחינת תקון הברית, ואחר שמהולדה זאת יצמח זרע ישראל שהם תקון כל העולמות וכנ"ל, ועל־כן נקרא על שם השמחה והחדוה, בחינת "צחוק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי", כי הכל ראוי להם לשמח על הולדה כזאת, וכנ"ל.

ועל־כן בכל הולדה של בן ישראל כשמלין אותו ומכניסין אותו בקדשת ישראל - מזכירין אז השמחה, כמו שאומרים בברכות שאחר המילה: 'ישמח האב ביוצא חלציו', כי בודאי רק בזה ראוי לשמח - במה שזכינו שעל־ידי הולדה שלנו נולד בן ישראל הנמול לשמונה, וזה בחינת שמזכירין אז (יחזקאל טז, ו): "ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי", זה בחינת שקל פסקא שדא להו כרוכי לי גרדי מנה - שדיקא מזה בעצמו נמשך תקון הברית, שזהו בחינת "ואראך מתבוססת בדמיך", הינו בחינת פגם הברית שנמשך מהתגברות עכירת הדמים, "ואומר לך בדמיך חיי", כי דיקא על־ידי־זה בעצמו תוכל להתתקן, על־ידי שיהיו נולדים זרע ישראל מאתך, וכנ"ל.

וזה שמזכירים אחר־כך (בראשית כא, ד): "וימל אברהם את יצחק בנו", כי עקר קדשה זאת התחיל מהולדת יצחק כנ"ל.

ועל־כן 'אין קורין אבות אלא לשלשה', כי הם הם אבות העולם, כי 'אין אבות לגוי' (רש"י בראשית כא, ד), כי הם 'עם הדומה לחמר' כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות סב.), כי הולדה שלהם הם עצמו הולדת הבהמות, שהוא רק מחמת תאוה לבד בלי שום קדשה כלל, אבל עקר 'אבות' התחיל מאברהם שהוליד את יצחק בקדשה כזאת, עד שמאז והלאה יהיה בכל הולדה בחינת קדשת ישראל, שזה עקר היחוס בחינת אבות, שיש קשור וחבור מאב לבן, מאחר שהאב ממשיך לבן בחינת קדשת ישראל, ומודיע לו מאלקותו יתברך, בחינת (ישעיה לח, יט): "אב לבנים יודיע אל אמתך".

וזהו ואלה וא"ו מוסיף (פסחים ה.), בחינת תקון הברית שהוא בחינת יוסף, כל זה נמשך על־ידי תולדות על־ידי ההולדות הקדושות של ישראל. וזהו בחינת תולדות יצחק בן אברהם - שהוא הולדה ראשונה שנולד בקדשת ישראל, שהולידו אברהם בקדשה כזאת, עד שממנו התחיל שלשלת הקדשה, שבכל הולדת ישראל יש קדשת האבות שהוא קדשת ישראל, שעל־ידי־זה הוא תקון הברית, כנ"ל. וזהו אברהם הוליד את יצחק - הינו שהולדת יצחק היה מאברהם לבד, שהוא בחינת קדשת הברית, כי אברהם בחינת תקון הברית, בחינת 'אבר מה', כמובא (זהר ויקרא ג:). וזהו לפי שהיו לצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה (רש"י בראשית כא, יט) - כי הם אינם מאמינים שיהיה אפשר שתהיה הולדה מבחינת אברהם, מבחינת 'אבר מה', שיהיה אז בבחינת 'מה', בבחינת בטול ולא יכון בשביל תאותו כלל כלל, כמו שהיו צדיקים אמתיים שהתפארו בזה, רק הם אומרים: מאבימלך - שהוא בחינת מלכות הרשעה, שהוא רק כרוך אחר תאוה הגשמיות ממנו - נתעברה שרה, שאומרים הלצנים, שעקר ההולדה הוא רק מתאוה הגשמיות, מבחינת אבימלך. על־כן העיד הכתוב: אברהם הוליד את יצחק - שעקר הולדת יצחק היה רק מבחינת 'אבר מה', מבחינת בטול, בחינת תקון הברית, שנולד בקדשה נוראה כזאת, עד שממנו התחילה שלשלת קדשת ישראל, שבכל הולדות ישראל יש בה בחינת ניצוצי קדשת האבות, שעל־ידי־זה נולדים בכל דור ודור, שכלם מתקנים תקון הברית כנ"ל, עד שבסוף יצא משיח מזרע ישראל, שידבק את עצמו בהשם־יתברך כמו שיתדבק ויגלה אלקותו לעין כל ויתקן הכל כנ"ל, במהרה בימינו אמן.

[כל־זה נאמר על החתונה של שמחה ברוך (נכד רבנו ז"ל)].