# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/66/3/

וזה בחינת חנכה. כי העקר הוא אמונת חכמים, כי העקר הוא התכלית, וצריך כל אדם לחוס על עצמו ולחשב תמיד בכל יום על תכליתו הנצחי ומה יהיה סופו וכו'. ולזכות לתכלית טוב באמת אי אפשר כי אם על־ידי אמונת חכמים, כי אי אפשר להאדם להגיע ולחזר למקור נשמתו, כי אם על־ידי החכמים הצדיקים האמתיים. כי אפלו כשרים ויראים ועוסקים בתורה אינם יכולים להגיע לשלמותם כי אם על־ידי צדיקים אמתיים, מכל שכן מי שפגם איזה פגם, מכל שכן וכל שכן מי שפגם ועבר הרבה, חס ושלום, כמצוי עכשו מאד בעונותינו הרבים, כאשר כל אחד יודע בנפשו, בודאי אי אפשר לרפאותו בנפש וגוף כי אם על־ידי הצדיקים הגדולים הנפלאים באמת, שיודעים לדרש את התורה בשלש־עשרה מדות בשלמות באמת, ויודעים שרשי נפשות של כל אחד מישראל בהתורה וכו' וכו'. על־כן אי אפשר לאדם לבוא לתכליתו הנצחי כי אם על־ידי אמונת חכמים, ולבוא לאמונת חכמים הוא על־ידי נדר, כי על־ידי נדר הוא עולה לשרש שהחכמים משרשים שם וכו', כנ"ל.

והענין, כי מה שהרבה רחוקים מאמונת חכמים אמתיים הוא רק מחמת חכמות עולם הזה שהם חכמות של הבל שיש לכל אחד, וכל אחד הוא חכם בעיניו. ובאמת מי שיש לו איזה נקדה מהמח האמתי בקדקדו, בקל יכול להבין שכל החכמות של העולם הזה הם שטותים, הבל הבלים ואינם בכלל חכמה כלל, מאחר שעל ידם אינו יכול לבוא לתכליתו האמתי והנצחי שהוא העקר. כמו שכתוב (ירמיה ח, ט): "הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם", וכתיב (שם ח, ח): "איך תאמרו חכמים אנחנו" וכו', וכתיב (שם ט, כב): "אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי אם בזאת יתהלל" וכו'. כי עקר החכמה האמתית הוא חכמת הצדיקים הגדולים האמתיים, שזכו להתחכם באמת לחשב על תכליתם הנצחי להכין להם צידה לדרכם הארך עד שזכו לזה בשלמות. כי זה עקר החכמה באמת בבחינת (אבות ב, ט): 'איזהו חכם הרואה את הנולד'. שעקר החכמה הוא - כשמסתכלין על סוף כל דבר מה יהיה נולד ונצמח מזה העסק והחכמה, והעקר הוא הסוף האחרון, שצריך כל אחד להשכיל על דרכיו ולהתישב היטב מה יהיה נולד ממעשיו ועסקיו בסוף האחרון, אשר לזה אין זוכין בשום חכמה שבעולם הזה, כי אם על־ידי חכמות הצדיקים האמתיים שהם חכמת התורה באמת.

על־כן אי אפשר להגיע לאמונת חכמים כי אם על־ידי נדר. כי עקר חכמות הצדיקים שהם החכמים האמתיים הוא להשתדל לפרש את עצמם מזה העולם לגמרי, עד שזכו לזה בשלמות, ששברו כל התאוות בתכלית עד קצה האחרון לגמרי, ופרשו עצמן מזה העולם מכל וכל, ולא נשאר להם שום נדנוד וריח משום תאוה של זה העולם. ורק צדיקים כאלה הם יכולין לתקן כל העולם ולהחזירם למוטב, כל מי שרוצה להתדבק בהם. כי כל אדם צריך להגיע לזה לתכלית הפרישות בקדשה באמת, וזה עקר תכליתו לנצח, אשרי הזוכה לזה! אבל לאו כל אדם זוכה לזה, וזעירין אנון דזכין לזה בשלמות באמת, על־כן עקר התקון של שאר בני אדם הוא על־ידי התקרבות לצדיקים כאלו, להם ולתלמידיהם ולתלמידי תלמידיהם וכו'.

כי הצדיקים האמתיים יכולין לתקן ולרפאות כל אדם שבעולם, אף־על־פי שהוא חולה גדול בנפש וגוף. כי כמו שהמבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קיט:), וכמבאר הענין היטב בהתורה הזאת, כמו כן להפך, מדה טובה מרבה (יומא עו.), להמאמין בצדיקים ותלמידיהם, שהם התלמידי חכמים האמתיים - אין מכה בעולם בגוף ונפש שלא יהיה לה רפואה על ידם, בבחינת (משלי ד, כב): "ולכל בשרו מרפא" הנאמר על התורה.

כי התורה אין יודעין - כי אם הצדיקים האמתיים שפרשו את עצמם מתאות עולם הזה לגמרי לגמרי, שהם החכמים האמתיים כנ"ל, שהם יודעים לדרש את התורה ולפרש ולבאר כל הדרכים והעצות והנתיבות והתחבולות, שצריך כל אדם שבעולם הרוצה לגשת אל הקדש - באפן שיוכל כל אחד לקבל רפואה לכל מיני חלי הנפש והגוף שבעולם.

אבל לאו כל אדם יודע היכן הם הצדיקים האלו, ואיך זוכין להאמין בהם ולהתקרב אליהם באמת, על־כן העצה לזה הוא נדר, שידר איזהו נדר, ויקים אותו מיד, כמבאר בהתורה הזאת, כנ"ל. כי כל הנדרים הם בחינת פרישות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ג, יג): 'נדרים סיג לפרישות'. כמו שכתוב (במדבר ו, ב): "איש... כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר לה'", שכל הנדרים של הכשרים הרוצים להתקרב אל האמת הוא, איזהו נזירות ופרישות שרוצה להזיר ולפרש את עצמו מאיזהו תאוה כדי להתקרב לה'. וגם כשנודר איזהו נדר להקדש וצדקה הוא גם כן בחינת פרישות. כי בעד זה הממון שנודר לצדקה היה יכל לקנות לעצמו איזהו דבר תאוה אכילה ושתיה, וכיוצא, והוא שובר תאותיו ופורש את עצמו מזאת התאוה שהיה יכל להשיג על־ידי־זה הממון, ולוקח הממון ומנדר אותו לה' לצדקה והקדש בית הכנסת ובית המדרש. נמצא, שהנדרים הם בחינת פרישות, על־כן על־ידי הנדר הוא עולה ומקשר עצמו להצדיקים האמתיים שזכו לתכלית הפרישות בשלמות, וזוכה לאמונת חכמים ולהתקרב אליהם, מאחר שהשם־יתברך רואה שממשיך עצמו לדרכיהם ומקבל על עצמו איזה בחינת פרישות על־ידי נדר שהוא בחינת פלא כנ"ל. על־ידי־זה זוכה להאמין בהחכמים הצדיקים הנפלאים שזכו לפליאות חכמה ופרשו עצמן מזה העולם לגמרי.

וזהו (שיר השירים א, ז־ח): הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים וכו' - שישראל מבקשין שהשם־יתברך יגיד להם איכה איפוא הוא הרועה האמתי, והשם־יתברך משיב להם: אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן - שתלך בדרכי אבותיך הראשונים, כמו שפרש רש"י שם. הינו שתשתדל ותראה שלא תטעה את עצמך שלא תבקש את הרועה והמנהיג בשביל הנאת עצמך, כדי שתגיע לאיזה כבוד ופרנסה והתמנות, כפי המצוי עכשו הרבה בעונותינו הרבים. רק כל חפצך ותשוקתך למצא הרועה והמנהיג - יהיה בשביל התכלית לבד, כדי שתצליח בסופך האחרון. ועל־כן אם לא תדעי לך וכו' - למי להתקרב צאי לך בעקבי הצאן - זהו בחינת יעקב שהוא בחינת נדר כנ"ל. כי יעקב היה רועה צאן, ועל־כן צאן מרמז על יעקב, כמו שפרש רש"י בכמה מקומות על פרים ואלים וכבשים, שכבשים הם בחינת יעקב, וזהו לשון עקבי, בחינת יעקב. הינו שתלך בדרך אבותיך שעקרם היה יעקב שהוא בחינת נדר כנ"ל. דהינו שתקבל עליך בנדר איזה דבר פרישות וקדשה, ועל־ידי־זה שיראה השם־יתברך שאתה חפץ באמת, ואתה רוצה להתקרב אל הרועה רק בשביל האמת, על־ידי־זה יאיר השם־יתברך את עיניך ותזכה לאמונת חכמים אמתיים ולהתקרב אליהם, בחינת ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים, וכנ"ל.