# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/66/6/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ביצה טז.) על שמאי הזקן ש'כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, מצא בהמה נאה היה אומר: זו לכבוד שבת, מצא אחרת נאה הימנה' וכו'. נמצא, כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, הינו על־ידי ההמתנה שהיה ממתין קדם שאוכל עד שמצא אחרת - היתה אכילתו בבחינת ענג שבת, על־ידי שכבר הכין אותה לשבת.

כי עקר הדבר כשזוכרין את השבת תמיד, וממתינין מלאכל הדבר עד שממשיכין עליו קדשת שבת, שהוא התכלית, על־ידי־זה כל אכילתו בבחינת ענג שבת, שהוא בחינת המח נזון תחלה, מאחר שחושב באכילתו בשביל התכלית, וכנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (שם): 'אבל הלל מדה אחרת היתה בו, שהיה אומר ברוך ה' יום יום'. כי אמרו רבותינו ז"ל (שבת ל:): ששמאי היה קפדן והלל היה ענו וסבלן, וזה ידוע, שכשצריכין לשבר איזה מדה רעה, כל מה שהוא משקע בה יותר - צריך להתגבר כנגדה לשברה ביותר מהפך אל הפך. על־כן שמאי שהיה קפדן, על־כן לא היה יכול להכניע בחינת 'הכבד כועס', בחינת 'הכבד נזון תחלה', שהוא בחינת אכילת חל, כי אם על־ידי שפרש את עצמו מהמאכל לגמרי והצניעו לשבת, ואז דיקא נמשך עליו קדשת שבת. אבל הלל שהיה ענו, לא היה צריך יגיעה כל כך להמשיך קדשת שבת על המאכל, כי אף־על־פי שהיה אוכל בכל יום מה שהזמין לו השם־יתברך, אף־על־פי־כן היתה אכילתו רק בבחינת ענג שבת, שהוא בחינת בטול הכעס. כי על־ידי הברכה לבד שברך על המאכל היה יכול לבטל את עצמו ולהמשיך קדשת שבת על המאכל.

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל, שהלל היה אומר 'ברוך ה' יום יום', 'ברוך ה'' דיקא, שעל־ידי הברכה לבד שברך בכל יום ויום, על־ידי־זה לבד היה ממשיך עליו קדשת שבת, ולא היה צריך להצניע המאכל לשבת ולאכלו אחר־כך כמו שמאי, כי לא היה קפדן, על כן היה ממשיך קדשת שבת על־ידי הברכה לבד, וכמו שדרשו רבותינו ז"ל שם (ברכות מ.): על פסוק זה - "ברוך ה' יום יום" - 'בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו'. הינו שעל־ידי הברכות שמברכין להשם־יתברך בכל יום ויום, על־ידי־זה לבד ממשיכין על עצמו קדשת שבת שמשם כל הברכות, כי הוא מקור הברכה.