# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/66/7/

הכלל, שעקר הוא אמונת חכמים - להאמין ולהתקרב לצדיקים שהם הם החכמים האמתיים, כי כל חכמתם לחשב על תכליתם להחליף העולם העובר בעולם קים לנצח, שרק זה נקרא חכמה כנ"ל, וכמו שכתוב (איוב כח, כח): "הן יראת ה' היא חכמה". וכמו שפרשו רבותינו ז"ל (שבת לא:): 'הן - לשון אחת' וכו', שאין שום חכמה רק ליראה את ה' ולפרש מזה העולם לגמרי. ואם לאו כל אדם זוכה לזה בשלמות, על־כל־פנים, ראוי לו לבטל את עצמו נגד אלו החכמים האמתיים שהם צדיקים אמתיים, ולהאמין בהם ולהתקרב אליהם באמת בשביל התכלית, ובודאי יזכה לאחרית טוב על ידם. וזה עקר החכמה אמתיית. אבל שאר כל החכמות הם הבל וריק, מאחר שכל חכמתם הוא חכמות העולם הזה הכלה ונפסד.

כי כל חכמות חיצוניות המחקרים שנתעו למקום שנתעו, הכל הוא רק מחמת תאוות רעות ומדות רעות של עולם הזה, כי כלם מלאים תאוות ומדות רעות, וכל חכמיהם הראשונים והאחרונים כלם היו משקעים מאד בכל התאוות והמדות בנאוף וממון וכבוד ואכילה ושתיה ונצחון וקנטור וכו', כידוע לבקי בהם, ומשם בא כל חכמתם.

ואיתא בספרי קדש, שגם מה שמחקרים בחכמתם ומודים בהשארת הנפש - גם זה מחמת תאוות, כי חפצים שיצליחו בדרכם הרע גם אחר מיתתם, כדי שיערב להם תאוותיהם בזה העולם, על כן אומרים שעל־ידי חקירות חכמתם יצליחו על־ידי־זה גם לנצח, כי אם לאו - רע להם מאד מה שבין היום למחר יפלו פגרים מתים, ומה ישאר מהם, על כן הם מודים בהשארת הנפש ואומרים: 'הצלחת הנפש לנצח הוא על־ידי חכמות', והכל מחמת התאוות ומדות רעות, שרוצים למלאות כרסם בכל התאוות ושיהיה להם שם גדול וכבוד בין המלכים, ועל־ידי־זה יצליחו גם אחר מיתתם. אבל באמת עקר הצלחת הנפש לאחר מיתה הוא כפי מה שפרש האדם את עצמו מתאוות עולם הזה ועסק בתורה ותפלה ומצוות ומעשים טובים, וכמבאר בסימן י"ט בלקוטי תנינא ובמקום אחר. על כן עקר התכלית הטוב והנצחי יזכו הצדיקים הגדולים שהם החכמים האמתיים, שהתחכמו בחכמה אמתיית, ופרשו את עצמם מתאוות עולם־הזה לגמרי, ושאר העולם יהיה להם חלק טוב לעולם־הבא, כל אחד כפי מה שזכה להתקרב אליהם ולהאמין בם ולילך בדרכיהם. ועל כן באמת אמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צט:) שהמבזה תלמיד־חכם הוא אפיקורס, שאין לו חלק לעולם־הבא.