# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/1/

וזה בחינת עצם נוראות נשגבות קדשת שבת, כי מבאר שם, שתשובה היא בחינת שבת, בחינת (דברים ל, ב) "ושבת עד ה' אלקיך" וכו', כי לעתיד יהיה יום שכלו שבת (תמיד לג:), בחינת כלו תשובה, שיבואו בכל פעם על השגות יתרות בהשגות אלקותו יתברך, ואזי ישובו על השגתם הראשונה שזהו בחינת עבודת הצדיקים הגדולים גם בעולם־הזה, שאף־על־פי שכבר זככו עצמן בתכלית הזכות והצחות, וגם עשו תשובה גמורה אפלו על מה שלא חטאו וכו', אף־על־פי־כן עדין הם עושים תשובה בכל פעם על השגה הראשונה וכו'.

ומבאר שם, ששאר העולם הם צריכין בודאי להיות בתשובה תמיד, כי אפלו כשאומר 'חטאתי' וכו' - אינו יכול לומר בלי פניה, על־כן צריך בכל פעם לשוב על תשובה הראשונה וכו', ועין שם מה שכתוב - שצריך להיות בקי בהלכה מי שרוצה לשוב, בחינת בקי בעיל בקי בנפיק, בחינת (תהלים קלט, ח): "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך" וכו', שאפלו בכל הירידות שבעולם, אפלו בשאול תחתית יתחזק למצוא את השם־יתברך לשוב אליו, בבחינת "ואציעה שאול הנך" וכו'.

ועין שם מה שכתוב בסוף, שעל־ידי־זה 'נעשה אדם לשבת על הכסא'. כי עקר התשובה כשישמע בזיונו ידם וישתק, ויסבל שפיכות דמים להכניע הדם שבחלל־השמאלי וכו', ועל־ידי־זה נעשה אדם וכו', בחינת שלש נקדות, בחינת משה, יהושע ואהל מועד, שהם בחינת חמה ולבנה וכו', שזה בחינת שלש מצוות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ־ישראל, שהם להכרית זרעו של עמלק ולמנות מלך ולבנות בית הבחירה וכו' (סנהדרין כ:); עין שם כל זה היטב.