# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/11/

אבל אף־על־פי שקדשת שבת קביעא וקימא מה' יתברך בעצמה ואין שום פגם נוגע לשם, אף־על־פי־כן צריכין ישראל לקבל את השבת ולשמרו, כמו שכתוב (שמות לא, טז): "ושמרו בני ישראל את השבת" וכו', כי אין קדשת שבת נמשכת בזה העולם כי־אם על־ידי ישראל, כמו שאומרים: 'ולא נתתו ה' אלקינו לגויי הארצות' וכו'. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה יא, ח): שאמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא: לכל נתת בן זוג וכו', והשיב לה, כנסת ישראל הוא בן זוג שלך, ועל־כן בכל אחד מישראל תלוי קדשת שבת. ועל־כן פקוח נפש דוחה שבת כי 'מוטב שיחלל שבת אחת ואל יחללו שבתות הרבה', כנ"ל.

כי כשנסתלק נפש מישראל - נחשב לחלול שבת, בחינת חלל, בחינת מיתה והסתלקו ת הקדשה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, ומובא בדבריו ז"ל (בסימן רעז). וכשמת ונסתלק אחד מישראל שהוא מכלל כנסת ישראל, שהם הבן זוג של שבת, נחשב בחינת חלול שבת בחינת הסתלקות. ועל־כן פקוח נפש מישראל דוחה שבת, כי מוטב שיחלל שבת אחת משיחללו שבתות הרבה, וכנ"ל, והעקר, מחמת שכל נפש מישראל יש לו אחיזה בנפש הצדיק שהוא עקר הבן זוג של שבת, שהוא בחינת מילה שמירת הברית בחינת צדיק ושבת, שהם תרין סהדין שישארו ישראל בקדשתם.

ועל־כן מי שהוא אפיקורס שהוא הפורק על ומבזה את הצדיקים (סנהדרין צט:), וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה כו:): שהוא מן המורידין ולא מעלין, בודאי אין פקוח נפשו דוחה שבת. כי הלא אדרבא! מצוה להורידו וכו', אבל מי שאינו פורק על ומאמין בצדיקים, שאף־על־פי שיודע בנפשו חסרונותיו ופשעיו ופגמיו העצומים, אף־על־פי־כן הוא מאמין בקדשת ישראל ובקדשת הצדיקים שהם העקר, ושומר שבת כהלכתו - הוא בכלל כנסת ישראל שהם הבן זוג של שבת, שכל המשכת קדשת שבת בזה העולם הוא על ידם, על־כן בודאי פקוח נפשו דוחה שבת, כנ"ל.