# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/12/

וזה תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם (תהלים צ, ג) - "תשב אנוש עד דכא" - 'עד דכדוכה של נפש' (ירושלמי חגיגה, פרק ב, הלכה א), הינו כנ"ל, שאפלו אם עבר עליו מה שעבר עד דכדוכה של נפש, אף־על־פי־כן אתה פושט יד תמיד להשיבו בתשובה, שזה בחינת קדשת שבת, שהוא בחינת תשובה שקדמה לעולם (פסחים נד.), שעל־ידי בחינה זאת יש תקוה לעולם, וכנ"ל. אך אף־על־פי־כן ותאמר שובו בני אדם - הינו שאף־על־פי שקדשה זאת קביעא וקימא לעולם וכו' כנ"ל, אף־על־פי־כן אי אפשר שהשם־יתברך בעצמו ישוב בעד ישראל, כי ההכרח שישראל יתעוררו מלמטה וישובו אליו, שזהו בחינת שישראל צריכין שישמרו את השבת וכו', שזהו בחינת הוכוח שבין ישראל לאביהם שבשמים כמובא בדברי רבותינו ז"ל (איכה רבה ה, כא): שישראל אומרים (איכה ה, כא): "השיבנו ה' אליך ונשובה", והשם־יתברך אומר (מלאכי ג, ז): "שובו אלי ואשובה אליכם", אף־על־פי שהכל ממנו יתברך כנ"ל, שזהו בחינת קדשת שבת כנ"ל, כי אף־על־פי־כן צריכין איזה אתערותא דלתתא וכו', ועל־כן עקר התקוה על־ידי הצדיק האמת שעושה תשובה על תשובה תמיד, שהוא מודיע לנו כל זה ומכניס בלבנו להתעורר לשוב אליו יתברך תמיד, וכנ"ל.