# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/15/

וזה בחינת שלש 'איכה' של מגלת קינות שמקוננין בתשעה באב, שעקר הצעקה והקינות הם על שאבדנו שלש מצוות הנ"ל. וזה איכה ישבה בדד העיר רבתי עם וכו' (איכה א, א). זה בחינת קינה על שאין אנו זוכים להכרית זרעו של עמלק, ומחמת זה מתגבר התגברות התאוות של הדמים שבחלל־השמאלי, שמחמת זה צריכין לישב בדד ולדם, ולסבל חרפות ובזיונות ושפיכות דמים רבים, בחינת (שם ג, כח): ישב בדד וידם, ועל זה אנו מתחילין לקונן איכה ישבה בדד וכו'. וזה העיר רבתי עם רבתי בגוים שרתי במדינות וכו' - שמקוננין על חרבן ירושלים שהיא עיר מלוכה (רש"י יחזקאל יז, ה) שנחרבה, שזה בחינת פגם מצות 'למנות מלך' - שהוא בחינת הוא"ו שבתוך האלף, שעל־ידי־זה ממשיכין מנקדה העליונה לנקדה התחתונה, כנ"ל.

וזה העיר רבתי עם - בחינת עיר מלוכה, כי אין מלך בלא עם (פרקי דרבי אליעזר ג), ו"ברב עם הדרת מלך" (משלי יד, כח), ועתה נחרב כל זה בעוונותינו הרבים. וזה "רבתי בגוים", ודרשו רבותינו ז"ל (איכה רבה א, ד): 'רבתי בדעות', בחינת פגם החכמה, שהוא בחינת נקדה העליונה שנסתלקה ונתעלמה בהעלם גדול בעוונותינו הרבים, ואין מאירה על־ידי הוא"ו בחינת מלך לנקדה התחתונה, שכל זה מרמז בפסוק זה איכה ישבה בדד - בחינת נקדה התחתונה שנפגמה כנ"ל. העיר רבתי עם - בחינת פגם למנות מלך וכו' כנ"ל. רבתי בגוים - שהוא רבתי בדעות בחינת פגם נקדה העליונה כנ"ל. אך עקר איכה הראשון הוא כנגד הנקדה התחתונה הנ"ל.

אך כל אחד מהשלש נקדות הנ"ל כלולה מכלם, כי אחד תלוי בחברו. כי על־ידי שאין כורתין זרעו של עמלק - אין לנו מלך, כי אדרבא! מלכות אדם עמלק מתגברת בעוונותינו הרבים, ואזי נפגם הוא"ו, שממשיך מנקדה העליונה לנקדה התחתונה וממילא נתעלם הנקדה עליונה וכו', ועל זה מתאבלין איכה ישבה וכו' הנ"ל. אך עקר הקינה על פגם נקדה התחתונה כנ"ל.

וזה בכה תבכה בלילה וכו' - בחינת פגם פגימת הלבנה שהוא בחינת נקדה התחתונה, בחינת 'פני יהושע כפני לבנה' וכו', כמו שכתוב שם, וכשזוכים שנקדה התחתונה בחינת יהושע, התלמיד בחינת לבנה - מקבל כראוי מהרב בחינת משה, בחינת חמה וכו', אזי הוא בחינת תקון ומלוי פגימת הלבנה המושלת בלילה, ואזי עקר השמחה שזהו בחינת השמחה של קדוש לבנה, בחינת 'ששים ושמחים בבואם' וכו', כי אז מאיר מלכות דקדשה, מלכות דוד משיח, שעל־ידי־זה עקר ההמשכה מנקדה העליונה לנקדה התחתונה כנ"ל, שאז עקר השמחה, בחינת (תהלים צז, א): "ה' מלך תגל הארץ" וכו', ועתה בגלותנו שמתגבר בחינת זרע עמלק שזהו בחינת פגימת הלבנה, על זה מקוננין בכו תבכה בלילה דיקא, שאז עקר הפגם של פגימת הלבנה המושלת בלילה וכו', וכנ"ל.

וזה גלתה יהודה מעני וכו' כל רדפיה השיגוה בין המצרים (איכה א, ג) - כל זה מרמז על גדל התפשטות מלכות אדום עמלק, שהוא בחינת הגלות הארך האחרון הזה, שהם מצרים ברדיפות גדולות מכל צד, כי הוא כלול מכל הסטרא־אחרא והקלפות, עד אשר אין דרך לפנות ימין ושמאל, שזהו בחינת כל רדפיה השיגוה בין המצרים - בחינת (תהלים פח, יח): "סבוני כמים כל היום הקיפו עלי יחד" וכו'.

וזה דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד (איכה א, ד) - כי ברגלים נצטוינו לעלות לרגל לבית המקדש לראות את פני ה', ואז היה בחינת שלמות אדם הנ"ל, כי על־ידי־זה המשכנו בבית־המקדש מנקדה העליונה לנקדה התחתונה, שזהו בחינת תקון הדרך של תשובה, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל, שנתתקן על־ידי הדרך הקדוש של העולי רגלים לבית המקדש, ועתה בעוונותינו הרבים דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד לעלות לרגל, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (איכה רבה פתיחתא יא), הינו כנ"ל.

וזהו היו צריה לראש וכו' (איכה א, ה) - בחינת התגברות עמלק תקף הדמים שצריכין להכניעם על־ידי בחינת נקדה התחתונה. ובעוונותינו הרבים היו אלה הצרים לראש - שהם רוצים לעלות לראש שהוא בחינת נקדה העליונה, שרוצים להתגבר לפגם גם שם, חס ושלום, שזהו בחינת חרבן בית־המקדש שהוא בחינת נקדה העליונה, כנ"ל.

ואיכה שני - עקרו כנגד נקדה העליונה בחינת חרבן בית־המקדש, כמו שכתוב (איכה ב, א): איכה יעיב באפו אדני את בת ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא זכר הדם רגליו וכו', שהוא הבית־המקדש וכו' (איכה רבה ב, ג), וזהו השליך משמים ארץ, ואיתא בזהר הקדוש (ויחי ריט.): שבחינת 'ארץ' השליך משמים וכו' עין שם, הינו כנ"ל - שהשליך נקדה התחתונה שהוא בחינת 'ארץ' - השליכה והרחיקה מנקדה העליונה שהוא בחינת שמים, וכנ"ל. ואיכה שלישי - בחינת פגם הוא"ו שהוא בחינת 'למנות מלך', כי כל איכה שלישי - איכה יועם (איכה ד, ה) נאמר על הסתלקות יאשיהו המלך וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (איכה רבה ד, א).