# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/19/

וזה בחינת תחום שבת אלפים אמה, בחינת שני אלפין, כי שבת בחינת תשובה, שעל־ידי־זה נעשה בחינת אלף הנ"ל, שהוא בחינת אדם וכו', וכל זה נעשה על־ידי בחינת אהיה, בחינת 'אנא זמין למיהוי', ולית אהיה בלא אלף, בחינת אלף הנ"ל, וצריכין לעשות תשובה על תשובה, וגם צריכין להיות בקי בהלכה - בקי ברצוא בקי בשוב בקי בעיל בקי בנפיק, בחינת "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך", שזהו בחינת סוד כונת אלול, שעל־ידי־זה זוכין לילך בדרכי התשובה, וזהו בעצמו בחינת תשובה על תשובה כמובא בדברינו במקום אחר (סימן ו).

כי אי אפשר לזכות לבקיאות הנ"ל, כי אם מי שחזק בעצמו לילך בדרכי התשובה תמיד - יהיה איך שיהיה וכו', וכל זה אי אפשר לזכות כי אם בכח הצדיק שעושה תשובה על תשובה תמיד וכו' וכנ"ל. וכל זה בחינת שבת כנ"ל, על־כן תחום שבת אלפים אמה, בחינת שני אלפין הנ"ל, כי תשובה בחינת אלף בחינת אהיה, אבל צריכין תשובה על תשובה, וגם צריכין שני בקיאות הנ"ל, בחינת "אם אסק שמים וכו' ואציעה שאול הנך" וכו', על־כן הם שני אלפין, כי כל תשובה הוא בחינת אלף, בחינת 'אהיה - אנא זמין למיהוי' וכו'.

כי בשבת נאמר (שמות טז, כט): "שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו", כי הוא יום שביתה ומנוחה שאין בו טלטולים לדרכים, כי כל הדרכים והטלטולים של ששת ימי החל הם בשביל ברורים, לברר ניצוצות הקדושים מבין הקלפות שנתפזרו בארבע כנפות הארץ מחטא אדם־הראשון. ומחטאי כל הדורות.

ובשביל זה צריכין לילך בדרכים לבררם, וזהו בעצמו בחינת מה שאמר אדמו"ר ז"ל (סימנים מ, סב תנינא): ש'כל הדרכים הם בשביל לתקן פגם האמונה שנפגמת על־ידי עונות' (ספר המדות אות 'אמונה' סימן כב; שיחות הר"ן סימן לב), כי "כל מצותיך אמונה" (תהלים קיט, פו), וכפי הפגם שפוגמין באיזה עברה או בטול מצוה - כן נפגמה האמונה, חס ושלום, ועל־כן צריכין לשוב בתשובה לתקן פגם העון, שהוא פגם האמונה הקדושה, ובשביל זה באים טלטול הדרכים, כנ"ל.

ומי שזוכה לילך או לסע בדרך כראוי לאיש הישראלי - שיזכר תמיד את השם־יתברך בבחינת "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך", ובפרט בדרך שצריכין לזהר ביותר לזכר בהשם־יתברך, כי כל הדרכים בחזקת סכנה (ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ד), ועקר הסכנה, שמחמת טלטול הדרך יכול לשכח בהשם־יתברך וכו' - שמשם כל הסכנות גם בגשמיות, ומי שזוכה לילך בדרך כראוי לישראל, אזי הדרך הוא בבחינת (תהלים קיט, ל): "דרך אמונה בחרתי", בחינת דרכי התשובה.

אבל עקר תקון הדרך תקון האמונה תקון דרכי התשובה, הוא בשבת, שאז אין ברור, רק כל הברורים של כל ימי החל שבין למקומם בשבת ובאים למקום מנוחתם, בבחינת 'מנוחת שלוה והשקט ובטח' וכו' (מנחה לשבת), ועל־כן אז בשבת אסור אפלו לפסע פסיעה גסה, כי אז עקר תקון התשובה שהוא בחינת שבת, שהוא בחינת 'אומרים לו המתן' - שאי אפשר לפסע פסיעה גסה, כי שלמות התשובה בחינת שבת הוא בבחינת מתינות, בחינת המתן הנ"ל, ועל־כן אסור בשבת לילך בדרכים רחוקים, כי־אם אלפים אמה לטיול - שהוא בחינת תחום שבת, כי כל הדרך וההלוך של שבת הוא רק בבחינת דרכי התשובה שנשלמין בשבת ובאים למנוחתם, ועל־כן הם אלפים אמה בבחינת שני אלפין הנ"ל, שהם בחינת דרכי התשובה, וכנ"ל.