# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/24/

ואחר תשעה באב קורין 'שבעה דנחמתא', כי על־ידי האבלות של כלל ישראל בשלשה שבועות ובתשעה באב, על־ידי־זה נמשך בחינת בנין בית־המקדש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית ל:): 'כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה', כמובא בספרים (שער הכונות סוף ענין בין המצרים), שבסוף יום תשעה באב נצמח צמיחת קרן משיח. ואז השם־יתברך מנחם אותנו בכל מיני נחמות, שהם 'שבעה דנחמתא', שקורין מן שבת־נחמו עד ראש־השנה, שבהם מתחיל המתקת החרון־אף של חטא העגל, כמו שכתוב במקום אחר (עין הלכות ברכות הראיה ושאר ברכות הלכה ה, יז). ועל־כן הם 'שבעה דנחמתא', כנגד בחינת הואו שבתוך האלף, שמאיר לנקדה התחתונה עתה שהם בכללם שבעה, על־ידי שממשיך האור מבחינת צמיחת קרן משיח, שאז נתתקן כל הנ"ל, ומאירה נקדה העליונה בנקדה התחתונה כראוי על־ידי בחינת הוא"ו שזה עקר התקון כנ"ל. וכל זה קורין קדם ראש־השנה ועשרת ימי־תשובה, כי עקר קדשת ראש־השנה ועשרת ימי־תשובה ויום־כפור הוא על־ידי השבתים אלו שקורין בהם אלו ההפטרות, כי עקר התקון על־ידי שבת כנ"ל, ועל־כן קורין אחר־כך 'תרתי דתיובתא', 'תרתי' דיקא, בחינת תשובה על תשובה שזה בחינת 'אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות' דיקא כנ"ל (באות ח).