# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/25/

וזה ידוע שכל התקונים שישראל עוסקין בראש־השנה ויום־כפור הכל נגמר בשמיני־עצרת ושמחת־תורה שאז עקר גמר התקון והיחוד (פרי־עץ־חיים, חג הסכות פרק א). ואז מסימין התורה ומתחילין אותה מחדש בראשית וכו' ומסימין בשבת שהוא פרשת 'ויכלו', כי זה עקר גמר כל התקונים שעסקנו בהם מאלול וראש־השנה וכו' עד עתה, הכל כדי להמשיך ולהאיר בנו קדשת שבת שהוא בחינת תשובה - שיזכו מעתה כל ישראל להתחיל לקים התורה מחדש ולשוב בתשובה, כל אחד מכל מקום שהוא, שיהיה נמשך עלינו בחינת בקיאות בהלכה הנ"ל בחינת בקי בעיל בקי בנפיק, בחינת "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך" וכו', שעל־ידי־זה נשלם האלף, ונעשה אדם 'לשבת על הכסא' וכו', שכל זה נמשך על־ידי קדשת שבת, שאז מאיר בחינת משה ליהושע, שבזה מסימין התורה שמשה מת ונסתלק, "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה" וכו' (דברים לט, ט), ומסימין (שם פסוק יב): "ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל" - ששבר את הלוחות לעיניהם (ספרי פסקא שנז, יא).

כי זה כל תקף גבורתו ביותר מכל הנפלאות שעשה, כמובן בפסוק זה על־פי דרשת רבותינו ז"ל הנ"ל, שדרשו על פסוק זה - ששבר את הלוחות, כי בודאי היא גבורה נפלאה וחדוש נפלא ונורא מאד, כי בזה המשיך בחינת תקון בקשת אי"ה הנ"ל, שבזה יש תקוה גדולה אפלו לכל הנופלים מאד בחינת מקומות המטנפים, שהם בחינת הרהורי נאוף מגנים מאד, וכפירות והרהורים ועקמימות שבלב נגד השם־יתברך וקשיות וכו', שהם בחינת עבודה־זרה וכו', ואף־על־פי־כן גם להם יש תקוה אם ירצו על־ידי בקשת אי"ה הנ"ל, שזה נמשך על־ידי שבירת הלוחות כנ"ל. ועל־כן אחר־כך מתחילין 'בראשית' שהוא מאמר סתום בחינת איה הנ"ל ומסימין בשבת, כי עקר התקון על־ידי קדשת שבת כנ"ל (ועין ענין זה לעיל באות כג, ובהלכות נפילת אפים הלכה ו אות ז).