# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/29/

ומעצם מעלת קדשת שבת, על־כן אפלו מצות תקיעת שופר בראש־השנה - נדחית מפני גזרת שבות של שבת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש־השנה כט:) שראש־השנה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופר, והטעם משום שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות־הרבים.

כי בשבת אסור להוציא או להכניס מרשות הרבים לרשות היחיד או מרשות היחיד לרשות הרבים, והתנא התחיל מסכת שבת באסור הוצאה דיקא, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (תוספות שבת ב. דבור המתחיל 'יציאות'): 'הוצאה אידי דחביבא ליה אקדמא ברישא', וזה בחינת (שבת ב.): יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ, כיצד העני עומד בחוץ ובעל־הבית בפנים - פנים וחוץ זה בחינת עיל ונפיק, ובבחינת עיל יש 'רצוא ושוב', וכן בבחינת ונפיק, והעני והבעל־הבית הם בבחינת הרב והתלמיד, בחינת משה ויהושע, בחינת חמה ולבנה, שהם בחינת נקדה העליונה ונקדה התחתונה, ו העני עומד בחוץ - הוא בבחינת 'ונפיק' נגד הבעל־הבית שהוא בפנים - בחינת עיל, ואצל בחינת בעל־הבית בעצמו יש בחינת 'עיל ונפיק', ובין בבחינת עיל ובין בבחינת ונפיק יש 'רצוא ושוב', וכן אצל העני שהוא נגד הבעל־הבית בחינת 'ונפיק' יש בו גם־כן בחינת עיל ונפיק, ובכל אחד יש 'רצוא ושוב', ועל־כן הם שתים שהם ארבע בפנים ושתים שהם ארבע בחוץ.

כי הצדיק והרב בחינת משה שהוא בחינת עיל שהוא בחינת הבעל־הבית של העולם שעומד בפנים, יש אצלו בעצמו בחינת עיל ונפיק, כי יש לו עבודות פנימיות וחיצוניות, כמו שכתוב במקום אחר (בסימן כה), וכשעוסק בדבקות להשם־יתברך ובעבודות פנימיות בתורה ותפלה - זה בחינת עיל אצלו, וגם שם יש 'רצוא ושוב', כי אפלו בשעת הדבקות והבטול וכו', צריך שיהיה לו 'רצוא ושוב' שלא יתבטל לגמרי, כידוע. וכן כשיוצא לחוץ, בחינת 'ונפיק' לפי בחינתו, דהינו שיוצא לעסק בעבודות חיצוניות באכילה ושתיה ולדבר עם בני אדם וכו', גם אז בודאי דבוק בהשם־יתברך בשכל גדול, אבל הכל בבחינת 'רצוא ושוב', וזה בחינת שתים שהן ארבע בפנים, ובודאי בחינת 'ונפיק' של הצדיק בחינת משה - גבוה הרבה מבחינת 'עיל' של שאר העולם, שהם בחינת התלמידים שהם בחינת יהושע וכו' (וכמו שכתוב בסימן כה הנ"ל בהתורה 'אחוי לן מנא' עין שם). וכן אצל העולם כל אחד לפי בחינתו, שהם בחינת 'ונפיק' כנגד הצדיק, גם אצלם יש אצל כל אחד ואחד בחינת 'עיל ונפיק', כי כשעוסק בתורה ותפלה זה בחינת עיל, כנ"ל, וכשיוצא לחוץ לעסק במשא ומתן או לאכל וכו' - זה בחינת ונפיק, וכשעוסק בתורה וכו' שהוא בחינת עיל - צריך להיות לו בחינת 'רצוא ושוב' כי צריכין לדבק את עצמו בהשם־יתברך תמיד בבחינת 'רצוא ושוב', ואפלו כשעוסק במשא ומתן או באכילה ושתיה וכיוצא - צריך לזכר בהשם־יתברך, והכל בבחינת 'רצוא ושוב' שלא יכנס ויצא חוץ מהגבול, כי אפלו בקדשה צריך שלא יהרס לכנס במה שאין לו רשות, מכל שכן בחוץ צריכין לשמר מאד מאד המחשבה שבמח - שלא יצא חוץ מגבול הקדשה, ועל כן הם שתים שהן ארבע גם בחוץ. ועין בתחלת מסכת שבת הפלפול שבגמרא על משנה זאת: שתים שהן ארבע - שהקשו: 'הני תמני? תרתי סרי הוו, ולטעמך, שתסרי הוין', כי בענין הבקיאות הנ"ל יש כמה בחינות וכו', וכן מה שכתוב מקדם 'רשויות קתני', וכן 'כל עקירת חפץ ממקומו, תנא הוצאה קרי לה' וכו', ועין לקמן.