# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/3/

ועקר קדשת שבת אי אפשר להמשיך על עצמו כי־אם בכח הצדיקי אמת, שהם בחינת שבת, כמו שכתוב ברבי שמעון בר יוחאי (עין זהר נשא קמד:): 'אנת שבת דכלהו יומי' וכו', והא בהא תליא, כל מה שמשתדל ביותר לקבל שבת כראוי לו - כן זוכה להתקרב לצדיק האמת, וכפי התקרבותו אליו - כן זוכה לקדשת שבת, עד שיזכה לתשובה שלמה בכל מקום אשר הוא שם, ולהתחזק על עמדו לבלי לפל לעולם, יהיה איך שיהיה, בבחינת "ואציעה שאול הנך" וכו', כנ"ל.

כי עקר ההתעוררות וההתחזקות לשוב אל ה' תמיד, הוא בכח הצדיק הנ"ל שהוא כל ימיו בתשובה, אף־על־פי שכבר עשה תשובה, כי הוא עושה תשובה בכל פעם על השגתו הראשונה וכו', עד שבכל פעם הוא משיג גדלת הבורא יתברך בהשגה עצומה יותר וכן לעולם, ובכל פעם שמשיג השגה יתרה - הוא מכניס בלב כל הרחוקים מאד מאד, שיתחזקו ממקומם לשוב להשם־יתברך איך שהם. כי בכל פעם שמשיגים גדלתו יתברך יותר - הם משיגים רחמיו וחסדיו יותר, כי זה עקר גדלתו יתברך. ועל־ידי־זה הם מאירים בלב ישראל שיש תקוה לכל אחד לשוב אליו יתברך תמיד, בבחינת "ואציעה שאול הנך" וכו' [וכמבאר מזה במקום אחר, עין שם], וכל זה הוא בחינת קדשת שבת שהוא בחינת עולם־הבא, שהוא כלו תשובה, כנ"ל.