# ל

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/30/

וכל הל"ט מלאכות שעושין בכל ששת ימי המעשה - כלםי הם ברורים כנ"ל, לברר הקדשה מחוץ לפנים, כי בודאי עקר הקדשה הוא בפנים בבחינת 'עיל', רק שצריכים להיות בקי גם בבחינת 'ונפיק', כי בשביל זה בא האדם לזה העולם בשביל נסיון ובחירה, שיהיה מכרח לצאת לחוץ לעסק בצרכי הגוף גם כן, ששם עקר הנסיון, וצריך להיות בקי שם מאד שלא יטעה בדבר, רק יעמד בנסיון ויברר מה שצריך לברר, ויכניס בכל פעם מחוץ לפנים, וזה עבודת כל אדם בזה העולם, ועל־כן הקדים התנא הוצאה ברישא, כי כל המלאכות כלולים באסור הוצאה מרשות לרשות, כי כל המלאכות הם בחינת ברורים מרשות הרבים לרשות היחיד, שהוא רשות יחידו של עולם, כמו שכתוב בזהר הקדוש (תקוני זהר תקון סז, צח:). ובשבת אסור הוצאה מרשות לרשות, וכן כל המלאכות כלולים בזה כנ"ל, כי בשבת אין ברור.

כי קדשת שבת הוא בבחינת המתן הנ"ל, שזה עקר הסיוע של הבא לטהר, כמובא בהתורה הנ"ל - הבא לטהר מסיעין לו, אומרים לו המתן (יומא לח:), כי כל העברות והפגמים, חס ושלום, באים על שלא המתין, כמובא במקום אחר (הלכות טוען ונטען הלכה ג, ב), וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה כא, ז) לענין אדם־הראשון שחטא בעץ הדעת וכו' על שלא המתין, כמו שכתוב שם: 'מי יגלה עפר מעיניך אדם־הראשון' וכו', ועקר הפגם על־ידי הבהלה, כמו שכתוב (משלי יט, ב): "ואץ ברגלים חוטא", ועל־כן נקרא הפוגם ותועה מדרך האמת 'איש מבהל' [ועין מזה במקום אחר (שיחות הר"ן סימן כז)]:

וכל זה נמשך בשרשו מפגם הבקיאות הנ"ל שאינו ממתין ומתישב בדעתו כראוי, שמזה בא בחינת (חגיגה יד:): 'הציץ ונפגע הציץ ומת', שזה בחינת פגם הצדיקים הגדולים שפגמו בבקיאות הנ"ל ב'רצוא ושוב' ב'עיל ונפיק' וכו', עד שיש שפוגמים כל־כך, שהם בבחינת 'אחר שקצץ בנטיעות', רחמנא לצלן, רק רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, 'נכנס ויצא' דיקא, בחינת עיל ונפיק, שהיה בקי בהם כראוי, אשרי לו.

ועל־כן כשמגיע שבת - אז אסור להוציא ולהכניס מחוץ לפנים או להפך, כי אז אין ברור, כי אז הוא בחינת 'המתן', שהוא בחינת הבקיאות הנ"ל, ואז נמשך שביתה וניחא על כל הברורים שישובו ויעלו בכניסת שבת כל אחד למקומן, אבל בשבת הם צריכין לשבת ולשקט, וכל אדם צריך לשבת אז ולבלי לצאת ממקומו, כמו שכתוב (שמות טז, כט): "שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו" - שלא יעסק בשום מלאכה שהם בחינת ברורים, והוצאה והכנסה מרשות לרשות, רק צריך להמשיך על עצמו קדשת שבת שהוא מנוחת שלוה והשקט, כדי להמשיך עליו ישוב הדעת הנ"ל בחינת בקיאות הנ"ל בחינת המתן הנ"ל - עקר דרכי התשובה שנתתקנים בשבת, כנ"ל.