# לא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/31/

ובראש־השנה הוא עקר התשובה, כי הוא ראשון לעשרת־ימי־תשובה, כי אז נברא אדם־הראשון (עין ר"ן ראש־השנה ג.; דבור המתחיל 'בראש־השנה כל'), ונקרא 'אדם', כדי שיזכה להיות נכלל בבחינת אדם הנ"ל, ופגם אז בחטאו, ועל־ידי־זה נפגם בחינת אדם הנ"ל, והתקון על־ידי תשובה, שצריכין לעסק בתקון זה בכל שנה מראש־השנה עד שמיני עצרת, והכל לתקן בחינת אדם. ועקר התשובה על־ידי תקיעת שופר, כמו שכתוב (רמב"ם הלכות תשובה פרק ד, הלכה ד): 'עורו ישנים מתרדמתכם' וכו', ועל־כן תוקעין תר"ת (תקיעה תרועה תקיעה) תקיעה בראש ותקיעה בסוף, זה בחינת נקדה העליונה ונקדה התחתונה, ותרועה באמצע או תרועה ושברים מספק שבהם שנוי קולות של גניחה ויללה - שזה בחינת הוא"ו שהוא בחינת השנוי גונין שנשתנה פניו לכמה גונין על־ידי הבושה ושפיכות דמים, שהוא עקר התשובה כמו שכתוב שם. ועל־כן ראש־השנה הוא בראש־חדש, כי אז עקר תקון הלבנה שהוא בחינת יהושע שנתתקן על־ידי התשובה שעל־ידי־זה מאירה החמה להלבנה בחינת משה ליהושע וכו' כנ"ל.

ועל־כן כשחל ראש־השנה בשבת אין תוקעין בשופר שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים - כי כל התשובה על־ידי שבת כנ"ל, והעקר על־ידי בחינת המתן בחינת (שמות טז, כט): "אל יצא איש ממקמו ביום השבת" - שלא יצא חוץ לארבע אמותיו, כי ארבע אמות שיש לכל אדם ברשות הרבים, הם בבחינת רשות היחיד אצלו, וכשמוציא מהם - זה בחינת שמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, שזה עקר אסור מלאכה בשבת כנ"ל, וזה עקר פגם התשובה - פגם הבקיאות של 'עיל ונפיק' הנ"ל. ועל־כן מחמת גזרה זאת שלא יוציא השופר מרשות לרשות - אסרו תקיעת שופר בשבת לגמרי חוץ למקדש, כי חוץ למקדש צריכין לזהר מאד שלא לפגם בבחינת בקיאות הנ"ל, ובפרט עתה בשעת החרבן ואריכת הגלות בכלליות ובפרטיות אצל כל אחד ואחד שצריכין להמתין הרבה, כמו שכתוב (חבקוק ב, ג): "אם יתמהמה חכה לו", וכמו שכתוב (ישעיה ל, יח): "לכן יחכה ה' לחננכם" וכו', וכתיב (צפניה ג, ח): "לכן חכו לי עד יום קומי" וכו', וכן כל אחד ואחד לענין גלות המר של נפשו שנתעה על־ידי עוונותיו למקום שנתעה, ונפשו נבהלה מאד וחפץ ומשתוקק מאד לשוב להשם־יתברך ועדין לא עלתה בידו - שצריך לזהר מאד לבלי ליאש את עצמו בשום אפן, כמבאר כבר פעמים אין מספר, כי צריכין להמתין הרבה, כנ"ל. וכל זה נמשך על־ידי קדשת שבת כנ"ל שעל־ידי־זה עקר תקון התשובה כנ"ל, ועל־כן מחמת 'גזרה שמא יעבירנו' וכו' - שזה פגם שבת, פגם הבקיאות של עיל ונפיק, פגם בחינת המתן הנ"ל - על־כן דחו תקיעת שופר בשבת, כי חשש פגם שבת, חס ושלום, שהוא 'שמא יעבירנו' הוא קלקול דרכי התשובה כנ"ל, ועקר החשש שמא מחמת טרדת המצוה של תקיעת שופר ילך אצל חכם וכו', ועל־ידי־זה יעבירנו ארבע אמות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה ד:), הינו כי דיקא מחשש המהירות והבהלה, כי כל אחד מישראל נבהל מאד לשוב להשם־יתברך, אבל מי שרוצה באמת לשוב בתשובה לה' יתברך, אף־על־פי שצריך לזרז את עצמו מאד ולרוץ בכל כחו לצדיקי אמת והנלוים עליהם לקרבו אליו יתברך, אבל אף־על־פי־כן ההכרח שימתין, כנ"ל.

ועל־כן חששו, שמחמת טרדת המצוה של תקיעת שופר שהוא בחינת תשובה, שמא על־ידי־זה דיקא - יפגם בקדשת שבת שהוא עקר התשובה, עקר תקון בחינת המתן הנ"ל, ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים - שזה עקר פגם התשובה כנ"ל, על־כן דחו אז תקיעת שופר, וסמכו על קדשת שבת בעצמו, שבלא תקיעת שופר, על־ידי קדשת שבת בעצמו יתתקנו דרכי התשובה שצריכין לתקן בראש־השנה, שהוא ראשון לעשרת־ימי־תשובה, על־כן אין תוקעין בשופר אז וכנ"ל: