# לב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/32/

וזה בחינת החמש זכירות שצריכין לזכר בברכת אהבת עולם ובקריאת שמע שהוא אמונת היחוד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה), כי צריכין לזכר מעשה עמלק, כמו שכתוב (דברים כה, יז): זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים וכו', שהוא בחינת 'להכרית זרעו של עמלק', שהוא כנגד בחינת נקדה התחתונה, בחינת "דם לה'" - להכניע הדם שבחלל־השמאלי וכו' כנ"ל. כי עתה כל המלחמות שלוחמין עם בחינת עמלק, הוא רק על־ידי הזכירה לבד, שזה עקר המצוה, כמו שכתוב: "זכור את אשר עשה לך עמלק" וכו'. ועל־כן קורין בתורה פרשת זכור, והוא מצות עשה דאוריתא, וכן צריכין לזכר בכל יום, בפרט קדם קבלת על מלכות שמים בפרשיות קריאת שמע, כדי להכניס המחשבה שבמח ולב - לזכר שיש קלפת עמלק שאורב תמיד על כל אחד מישראל בלי שעור, ואי־אפשר להכניעו ולעוקרו לגמרי שלא תתבטל הבחירה, רק סוף כל סוף ימחה זכרו, ולעת עתה צריכין לזכר ולהאמין בזה, למען יהיו עיננו צופיות אל ה' תמיד, שיצילנו ממנו ולקים דם לה' וכו' - לסבל שפיכת דמים וכו' וכנ"ל, וכל זה בכח קדשת שבת שהוא בחינת קדשת הצדיק, שצריכין לזכר תמיד בכל עת בבחינת "זכור את יום השבת" וכו' (שמות כ, ז): 'זכרהו מאחד בשבת' וכו' (מכילתא יתרו ז) [ועין לקמן (אות סו)].

וזה בחינת זכירת מעשה מרים (דברים כד, ט) - שלא לדבר לשון הרע (ספרי שם). כי לשון הרע שקול כנגד שלש עברות - עבודה־זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים, שהם כנגד השלש נקדות הנ"ל, והוא גדול שבכלם, כי על־ידי לשון הרע מפריד אלוף, בחינת (משלי טז, כח): "ונרגן מפריד" וכו', כי מפריד בין כלל ישראל בחינת נקדה התחתונה ובין הצדיק נקדה העליונה וכו', כי עקר לשון הרע כשמדברים על הצדיק והנלוים אליו, ואפלו כשמדברים על שום אחד מישראל, כפי הלשון הרע - כן מעוררין חס ושלום קטרוג עליו, להפרידו, חס ושלום, מהנקדה וכו'. ועל־כן עקר התקון הוא שלום, שבשביל זה צריכין להיות כמדבר ולסבל שפיכות דמים ויהיה מן השומעים חרפתם ואינם משיבים (יומא כג.), עד אשר ישובו המה אלינו וכו' (ירמיה טו, יט).

וזה בחינת זכירת יציאת מצרים. כי יציאת מצרים ומפלת עמלק הם בחינת אחת, שהוא להכניע הצרים והרודפים את ישראל בכל עת, שהם בחינת הרע שבדם שבחלל־השמאלי שמשם יניקתם, כי משם אחיזת כל השבעים אמות, וישראל נבחרו מכל עם ולשון, והעקר על־ידי קדשת אבותינו השבעה רועים, והעקר משה רבנו, שקדשו עצמן כל־כך עד שהכניעו לגמרי הדם שבחלל־השמאלי, וכל התאוות והמדות רעות הנמשכין ממנו - הכל בטלו בשלמות עד שזכו למה שזכו לבחינת נקדה העליונה וכו'. והם המשיכו הקדשה לזרעם, עד שכל ישראל כלם קדושים כנגד כל השבעים אמות, על־ידי שקבלו את התורה, שמורה לנו לקדש עצמנו באכילה ושתיה על־פי מצות התורה, וכן בעניני אישות שיהיה הכל על־פי התורה וכו', ועל־ידי־זה הם מכניעים הדם שבחלל־השמאלי, שעל־ידי־זה יצאנו ממצרים בנסים ונפלאות, על־ידי שכבר נתקדשו קצת ובזכות אבות, ועל־ידי זכות התורה שעתידין לקבל וכו', ואנו צריכין לזכר יציאת מצרים בכל יום, כדי לחזק אמונתנו בו יתברך ולחזק כחנו לצפות לישועה תמיד, שכמו שהוציאנו ממצרים בנסים ומופתים נוראים כאלה - כן נזכה להכניע ולבטל כל הצרים וכו'.

ועקר כלם הוא עמלק שכלול מכלם, כמו שכתוב (במדבר כד, כ): "ראשית גוים עמלק", וצריכין לזכר היטב, שכבר עקרו אותו כמה פעמים בימי משה ויהושע ודוד ובימי מרדכי, אבל הוא קלפה חזקה כל כך, שעדין ה' יתברך בעצמו לוחם עמו עד דורו של משיח, עד שיעקר אותו לגמרי, כמו שכתוב (שמות יז, טז): "מלחמה לה' בעמלק מדור דור", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא כי תצא יא). וכל זה מחמת שכח הבחירה יש לה תקף גדול, והוא יתברך אינו רוצה לבטל הבחירה וכו', כמו שכתבתי לעיל ובמקום אחר.

ועל כל אחד מישראל מטל להלחם עמו, שהוא מלחמת היצר שיש לכל אחד בזה העולם, שעקר המלחמה היא עם עכירת הדמים שנמשכין מהדם שבחלל־השמאלי, שמשם כל התאוות וכו', אבל רב העולם הם חלושי כח לעמד במלחמה זאת כראוי, עד שיש שנכשלים מאד וכו', ועל כן כל כחנו על־ידי גדולי מבחרי הצדיקים שיש בכל דור, שהם לוחמים בעדנו וכו' וכמו שכתוב בהתורה (בסימן נח), 'תלת נפקין מחד'. והם מודיעים לנו וממשיכים לנו קדשת שבת־קדש, שעל־ידי־זה יש כח לכל אחד מישראל לשאר על עמדו לבלי לפל לגמרי בחלק קלפת עמלק, שאורב לעקר את האדם לגמרי משני עולמות, חס ושלום.

וכל מלחמתו של עמלק הוא בכמה בחינות, כי יורד ומסית את האדם למה שמסיתו, על־ידי שמגביר מאד הדמים רעים הנ"ל, ומכניס מחשבות רעות הרבה בלב כל אחד, שהם עקר היצרין רעים, כמו שכתוב במקום אחר (סימן מט), ועולה ומקטרג וכו' (בבא בתרא טז.), ועל־ידי הקטרוגים מתגבר יותר, חס ושלום. ולא די לו בזה, כי אם מניח עצמו לארכו ולרחבו בהתגברות גדול ובתחבולות עצומות להרבות מחלקת על הצדיק האמת הגבור כח מאד, עד שמכניס טינא גם בלב גדולי הצדיקים לחלק לבם מאותו על־ידי שמכניס בהם קשיות הרבה עליו, עד שעל־ידי־זה נתרחקין הרבה מישראל ממנו, וזה גרוע מן הכל.