# לד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/34/

ועל־כן נקרא ראש־השנה 'יום הזכרון', כי אז הוא ראשון לעשרת־ימי־תשובה, ועקר התשובה הוא על־ידי הזכרון שצריכים לזכר בהשם־יתברך, ובעלמא דאתי להתגבר על מה שכל אחד צריך להתגבר, שזהו בחינת זכירת שבת, שהיא בחינת עולם־הבא שעל־ידי־זה מכניעין בחינת עמלק וכו', וכן שאר הזכירות הנ"ל - כלם כלולים בראש־השנה שהוא ראשון לעשרת־ימי־תשובה וכלול מכלם, כי בו בחינת ההתחלה של תשובה שקשה מאד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא יתרו): 'כל ההתחלות קשות', ועל־כן נקרא ראש־השנה 'יום הזכרון'.

כי עמלק, בחינת כלליות הקלפות, כלליות הגלות של השבעים עכו"ם שרוצים להשכיח שמו יתברך, חס ושלום, מן העולם, כמו שכתוב (ירמיה כג, כז): "החושבים להשכיח את שמך", ועל־כן חושבים מחשבות על ישראל, שהם עוסקים לגדל שמו יתברך וכמו שכתוב (תהלים פג, ד-ו): "על עמך יערימו סוד" וכו' עד "ולא יזכר שם ישראל עוד"; "כי נועצו לב יחדו עליך ברית יכרתו" וכו', ועל־כן צריכים לזכר מעשה עמלק, כדי לידע שכל מיני מחשבות רעות, הן מחשבות של הרהורים ותאוות, הן מחשבות של קשיות וכפירות - כלם בחינת עמלק, וצריכין לזכר שכבר עקרו אותו הצדיקים הקדמונים, ועדין מתגבר ומתפשט. אבל השם־יתברך יעקרו לגמרי, כמו שכתוב: "מלחמה לה' בעמלק מדר דר", שבכל דור ודור השם־יתברך לוחם עמו ושולח צדיקים גדולים בכל דור ודור שממשיכין הגדלת שמו וזכרו בעולם, בבחינת (שמות ג, טו): "זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר", כי על־ידי מחית עמלק מדר דר, על־ידי־זה מתקים זכרו יתברך לדר דר וכנ"ל, וזה "זה שמי וזה זכרי" וכו' - 'לא כשאני נכתב אני נקרא' וכו' (פסחים נ.). וזה בחינת נקדה העליונה ונקדה התחתונה, כי שם הוי"ה ברוך הוא שהוא בחינת "זה שמי לעלום" - זה בחינת נקדה העליונה, בחינת "כבוד אלקים הסתר דבר", ושם 'אדני' בחינת 'זה זכרי', זה בחינת נקדה התחתונה, שהוא בחינת התגלות מלכות יתברך שעל־ידי שנכללין ונתיחדין שני שמות אלו יחד, בחינת נקדה התחתונה ונקדה העליונה, על־ידי־זה נעשה בחינת אדם הנ"ל.

וזהו בחינת החמש זכירות הנ"ל. כי זכירת מעשה עמלק וכן יציאת מצרים זה בחינת נקדה התחתונה וכנ"ל, ושבת בחינת נקדה העליונה שכלולה מכלם, בחינת משה וכו', וזכירת מתן תורה זה בחינת הואו שבתוך האלף, כי עקר התקשרות והמשכת החיות מנקדה העליונה לנקדה התחתונה הוא על־ידי התורה, שהוא עמודא דאמצעיתא (תקוני זהר ו.), וגם צריכין לזכר מעשה מרים, להזהר מאד מלשון הרע ומחלקת, שהוא ההפך מזה, ומקלקל הכל, חס ושלום. כי הוא בחינת "נרגן מפריד אלוף", וכנ"ל.