# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/4/

וזה בחינת שלש סעדות שבת, שהם בחינת שלש נקדות הנ"ל, שעל־ידי־זה נעשה אדם וכו' כנ"ל, שהם בחינת שלש מצוות הנ"ל. כי להכרית זרעו של עמלק שהוא בחינת יהושע, בחינת פני לבנה, בחינת נקדה התחתונה - זה בחינת סעדת ליל שבת, כי בכניסת שבת הוא בחינת הכנעת הקלפות, כידוע, שהוא בחינת להכרית זרעו של עמלק, שהוא כלל כל הקלפות והסטרא־אחרא. כי מבאר בכונות שבת (פרי־עץ־חיים, שבת פרק ג), ומובא בדבריו ז"ל (סימן יט), שבכניסת שבת נכלל נגה בקדשה, ואזי רוצים גם כל הקלפות הטמאות להכלל בקדשה, ואזי יורד שלהובא דאשא על ראשם ונופלים וכו', שזהו סוד רחיצת חמין בערב שבת וכו', וזהו בחינת להכרית זרעו של עמלק - שהוא בחינת כלל הקלפות הטמאות לגמרי, והוא חותר תמיד ומתגרה בקדשת ישראל ורוצה להחטיאם כדי לינוק מהם, וצריכין מלחמה גדולה עמו, וכשמכניעין אותו אזי נכלל נגה בקדשה, שזהו בחינת כונת כניסת שבת, כנ"ל.

וזה בחינת (שמות יח, א): "וישמע יתרו" שנסמך לפרשת מלחמת עמלק וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (זבחים יח, א): 'מה שמועה שמע ובא? קריעת ים־סוף ומלחמת עמלק', הינו כי אחר שנפלו ונכרתו הקלפות הטמאות שהם בחינת מצרים ועמלק - אז שמע יתרו ונתגיר, שהוא בחינת שנכלל נגה בקדשה שמשם כל הגרים, כמובא (עץ־חיים שער מט, פרק ג). וכל זה הוא בחינת כניסת שבת כנ"ל. ואז 'כד עיל שבתא ואתקדיש ליליא, ואיהי אתפרשת מסטרא אחרא' וכו' (כאשר נכנסת השבת ומתקדש הלילה והשבת נבדלת מהצד האחר) כנ"ל, אז מצוה לעשות סעדה של ליל שבת שהוא בחינת יהושע, בחינת לבנה המושלת בלילה.

וזה בחינת הסעדה הנזכרת בתורה שעשה יתרו לכל ישראל כשבא להתגיר, כמו שכתוב שם (שמות יח, ב): "ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני אלקים", כי כשבאין גרים ומתגירין, שזהו בחינת שהקלפות הטמאות בחינת קלפת עמלק נכרתין, ונגה נכלל בקדשה, כי בלא זה לא היה אפשר להגרים להתגיר, מחמת קלפת עמלק שרוצה להתאחז בהם וכנ"ל, שכל זה הוא בחינת כניסת שבת, וכנ"ל, ואז מצוה להרבות בסעודה שזהו בחינת סעדת ליל שבת, כנ"ל, שהוא תקון חטא אדם־הראשון שחטא באכילה בערב שבת שנברא בו, ואכל מעץ הדעת טוב ורע, שעקר הפגם היה בבחינה זאת. כי "עץ הדעת טוב ורע" זה בחינת נגה (עץ חיים דף קיא) - שמערב טוב ורע, שכל זמן שאין מבררין אותו כראוי, אז עקר יניקת הקלפות הטמאות הוא דרך שם, כמובא (סימן יט). והנחש השיאו שיש בידו כח לאכל ממנו ולבררו. וזה בחינת 'דחפה עד שנגעה בו, ואמר לה, כשם שאין מיתה בנגיעה - כך אין מיתה באכילה' (בראשית רבה יט, ג). הינו שאמר לה הלא אין זה דבר טמא לגמרי, כי אם היה טמא לגמרי - היה אסור גם בנגיעה, אבל מאחר שאין מיתה בנגיעה כי אינו טמא לגמרי, על־כן גם אין מיתה באכילה, ועל־ידי־זה השיאם עד שאכלו ממנו, ועל־ידי־זה הכניס טמאה לשם, כי לא היה לו כח לברר עץ הדעת, אדרבא! התגברו הקלפות הטמאות על־ידי־זה, עד שנגזר עליו מיתה לדורות ונתגרש מגן עדן. והתקון היה שבת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (זהר תרומה קלח.): 'שבת אגין עלוהי', כמובא בדבריו ז"ל, בהמעשה של הבנים שנחלפו, עין שם.

ועל־כן אז בשבת מצוה לאכל - לתקן פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע, כי אז מתקנין כלל ישראל בכח הצדיקים הפגמים הנ"ל, על־ידי קבלת שבת בכל התקונים, כמובן בכונות. כי אז האכילה בבחינת קדשת פרות הגן שמצוה לאכלם, בבחינת (בראשית ב, טז): "מכל עץ הגן אכל תאכל", כי שלש סעדות של שבת הם בבחינת ע' דן, נ' הר, ג' ן, שהוא בחינת 'ענג' שבת, כמובא (זהר בראשית דף כו:; עקב רעג.), וסעדת ליל שבת הוא בבחינת גן, שזהו בחינת תקון אכילת עץ הדעת טוב ורע. נמצא שאז הסעודה בבחינת להכרית זרעו של עמלק, שהוא מה שנכנעין ונופלים אז בחינת קלפות הטמאות ונגה נכלל בקדשה, שזהו בחינת אכילה דקדשה אכילת שבת, שהוא תקון אכילת עץ הדעת טוב ורע, שכל הפגם היה בענין זה, וכנ"ל.

וסעדת יום שבת הוא בבחינת נקדה העליונה, שהוא בבחינת כתר (תקוני זהר ז.), בחינת משה (זהר בלק קצג:), כי אז הסעודה בבחינת עתיקא קדישא (זהר יתרו פח:), שהוא בחינת 'כתר' (שם האזינו רפח:). ואז מזכירין בתפלה: ישמח משה במתנת חלקו וכו' כליל תפארת בראשו נתת לו', כי אז הוא בחינת כתר, כליל תפארת בראשו, בחינת עתיקא קדישא, בחינת אור יום שבת־קדש, שהוא בחינת 'פני משה כפני חמה' (בבא בתרא עה.).

וסעדה שלישית זה בחינת יעקב (זהר יתרו פח:), שהיה "איש תם יושב אהלים" (בראשית כה, כז), שזהו בחינת האהל מועד, שהוא בחינת 'למנות מלך', בחינת (במדבר כד, יז): "דרך כוכב מיעקב" וכו', כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל, שזהו בחינת הואו שבתוך האלף, שדרך שם נמשך מנקדה העליונה לנקדה התחתונה ממשה ליהושע וכו', שזה עקר שלמות בחינת אדם.

כי שלמות הקדשה שהוא התגלות אלקותו יתברך הוא על־ידי בחינת משה ויהושע, שהם בחינת הרב והתלמיד שמאירין אור חדושי תורה בעולם, שעל־ידי־זה מגלין אלקותו לכל העולם ומחזירין את העולם בתשובה, והעקר, כשבחינת יהושע, בחינת נקדה התחתונה, בחינת לבנה - מקבל מנקדה העליונה, מבחינת משה, פני חמה, כי מבחינת משה בעצמו שהוא בחינת נקדה העליונה וכו' אי אפשר להעולם לקבל מגדל העלמו והסתרתו, כי הוא בבחינת (משלי כה, ב): "כבוד אלקים הסתר דבר", רק התלמידים האמתיים בחינת יהושע אשר לא ימוש מתוך האהל - קבלו ממנו בדרכים נפלאים, בבחינת (חגיגה יא:) 'אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו' וכו', שנאמר במעשה מרכבה - שהוא לתקן כל הנ"ל, עד שיזכה לבחינת אדם היושב על הכסא המזכר שם, שזה עקר שלמות מעשה מרכבה. ועל־כן כל תקון העולם הוא על־ידי שמתיחד בחינת משה עם בחינת יהושע, נקדה העליונה עם נקדה התחתונה, שמשה - בחינת הרב, יאיר הדעת להתלמיד - בחינת יהושע, עד שיוכל להאיר פני תבל להודיעם דרכי התשובה לכל אחד ואחד לפי בחינתו, עד שכלם ישובו אל ה' ויכירו גדלתו ורוממותו יתברך.

וכל זה בחינת יעקב כנ"ל, שהוא בחינת 'בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה' - שמקשר ומקים כל בחינת האהל מועד, שהוא בחינת וא"ו שבתוך האלף, שממשיך האור מנקדה העליונה לנקדה התחתונה וכו', וכנ"ל, וזה בחינת סעדה שלישית של שבת, שהיא בבחינת יעקב, וכנ"ל. ועל־כן נוהגין אז הצדיקים אמתיים לגלות חדושי תורה הרבה לתלמידיהם, כי אז עקר המשכת התורה מבחינת משה ליהושע, מרב לתלמיד, והכל כדי להחזיר את ישראל בתשובה שהוא בחינת שבת, בחינת "ושבת עד ה' אלהיך", וכנ"ל.