# מא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/41/

ובזה תראה נפלאות בתורה איך הכל נסמך בסדר נפלא, כי בשביל זה סדר משה רבנו פרשת שמירת שבת קדם פרשת חטא העגל, כמבאר בפרשת 'כי תשא', שמדבר שם ממעשה המשכן, ואחר־כך "אך את שבתותי תשמרו וכו' ושמרו בני ישראל את השבת וכו' ברית עולם ביני ובין בני ישראל" וכו', ואחר־כך מתחיל לדבר תיכף ממעשה העגל, להורות ולגלות ולהודיע חסדי ה' ונפלאותיו, שבחסדיו הנפלאים הוא מקדים רפואה למכה תמיד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יג:) שקדם מעשה הרע והמר הזה של חטא העגל, שבזה קלקלו לדורות וגרמו כל החרבנות, כי חזרו והמשיכו היצר־הרע על עצמן (זהר חיי שרה קכו:), שמזה באים כל הקלקולים גם עתה וכו' - הקדים והודיע לנו בתורתו קדשת שבת־קדש שסדרה מקדם, להורות, שכבר הקדים התקון והרפואה שהוא קדשת שבת שמקבלין מצדיקי אמת בחינת משה, על־ידי־זה יתתקן הכל, כי על־ידי־זה נמשך דרך התשובה בעולם כנ"ל. ועל־כן האלף אורות שנסתלקו על־ידי חטא העגל מחזירין אותם למשה בשבת, ומשה מחזירן לישראל, כמו שכתוב בכונות (פרי־עץ־חיים, שבת פרק ח), כי עקר תקון חטא העגל הוא על־ידי שבת, כנ"ל.

ועל־כן בכניסת שבת אומרים (תהלים צב, א): מזמור שיר ליום השבת - שהוא המזמור שאמר אדם־הראשון בכניסת שבת סמוך לחטאו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה כב, יג). כי שבת אגין עלוהי (שבת הגנה עליו), כמו שאמרו רבותינו ז"ל (זהר תרומה קלח.), וכנ"ל. וזהו בחינת כמו שכתוב במעשה של שני הבנים שנחלפו (ספורי מעשיות מעשה יא), שכשרודפין את האדם מן הגן־עדן צריך לעמד עצמו אצל שבת, כמו שכתוב שם, וכמובא לעיל (אות ד).

ועל־כן הזכיר שם " מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך איש בער לא ידע וכו' ואתה מרום לעולם ה'; ופרש רש"י: - 'לעולם ידך על העליונה', הינו שראה תיכף שאף־על־פי שהתגרו הס"מ (סמ"ך מ"ם) וחילותיו כל־כך, עד שהחטיאו אותו כל־כך ביום הראשון, שעל־ידי־זה יהיה מה שיהיה וכו' כי תיכף אמר לו השם־יתברך 'איכה', שמרמז על החרבנות, שהתקון על־ידי צעקות 'איכה' בחינת 'איה' וכו' כנ"ל. אבל ברחמי השם־יתברך השרה עליו רוח־הקדש ואמר תיכף מזמור שיר ליום השבת, וסים - ואתה מרום לעולם ה' - כי לעולם ידך על העליונה. כי בכח קדשת שבת יתגלה אלקותו יתברך תמיד על־ידי הצדיקים, אפלו בעקבתא דמשיחא, אפלו בדורות אחרונים האלה, שגברה ההסתרה שבתוך הסתרה עד אין קץ, אף־על־פי־כן יהיה נמשך דרך התשובה בעולם שהוא בחינת אם אסק שמים וכו' ואציעה שאול הנך וכו'. וזהו על־ידי קדשת שבת, כנ"ל.

וזהו מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך - כי מחשבותיו יתברך עמוקים מאד שאי־אפשר להשיגם, כמו שכתוב בהפטרה (ישעיה נה, ו־ח): "דרשו ה' בהמצאו וכו', יעזב רשע דרכו וכו', כי לא מחשבותי מחשבותיכם" וכו'. ויש לפרש, מה גדלו מעשיך ה' - אלו ששת ימי המעשה, שבהם עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם, שעל־ידי־זה הראה גדלת מעשיו הנוראים והנפלאים מאד.

אבל לכאורה קשה, מה התכלית מכל זה, ולמה לנו כל הרעש הזה שברא כל זה בחכמות נפלאות כאלה ואחר־כך יכלה הכל, ובפרט שרב הדורות יקלקלו הרבה, ויהיו להם צרות רבות כאלה, רחמנא לצלן מעתה. על־כן הסמיך לזה מאד עמקו מחשבותיך - זה בחינת שבת, שאז אין שום עשיה ועובדא כלל, והוא תכלית הידיעה בחינת קדשת עמקות המחשבה, הינו שהשיב שאסור להרהר אחר מדותיו, כי מאד עמקו מחשבותיו, כי כבר הקדים שבת, שנמשך מעמקות מחשבתו מאד, שעל־ידי־זה יתתקן הכל כנ"ל. ועל־כן בודאי יהיה תכלית טוב לכל אדם עם כל מעשה שמים וארץ התלוים בו, כי שבת הוא תכלית מעשה שמים וארץ, וכנ"ל.

וזהו גם־כן מה שאומרים אחר־כך במזמור ה' מלך גאות לבש וכו' מקלות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה' (תהלים צג) - כי אף־על־פי שה מים רבים אדירים משברי ים מתגברים על כל אדם כל־כך כל־כך, בחינת (שם מב, ח): "כל משבריך וגליך עלי עברו" וכו', אף־על־פי־כן מכלם אדיר במרום ה', והוא יגמר הכל כרצונו ויביא הכל אל התכלית הטוב האמתי הנצחי, כי כבר הקדים ונתן לישראל קדשת שבת וכנ"ל, על־כן אומרים זה בכניסת שבת וכנ"ל.

ועל כן אפלו מי שחטא הרבה, חס ושלום, כל זמן שאינו מומר להכעיס או לחלל שבתות, הוא בכלל ישראל וכו' (עין ערובין סט:). אבל מומר לחלל שבת הרי הוא כמומר לכל התורה ויוצא מכלל ישראל (יורה דעה, סימן ב, סעיף ה). כי עקר קיום קדשת ישראל הוא על־ידי שבת, וכנ"ל.