# מב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/42/

ועל־כן בכל מה שעובר על האדם - צריך לזכר בשבת תמיד, ובפרט בענין הפרנסה, כי צריכין לקדש כל העבדות והמשא ומתן שהם כלולים בל"ט מלאכות, לקדשם בקדשת שבת כמו שכתב רבנו ז"ל (סימן לח). כי צריכין לזכר שעקר ברכת הפרנסה הוא משבת, דמיניה מתברכין כל שתא יומין וכו' (זהר יתרו פח.), וכן כשהמחשבות רודפין אחריו מאד - צריך לעמד עצמו אצל שבת, שהוא שביתה ומנוחה. כי עקר תקון המחשבה הוא להיות 'שב ואל תעשה' גם במחשבה, כמו שכתוב במקום אחר (סימן עב), ויבטל עצמו בבחינת קדשת שבת, וימשיך מחשבתו לתוך התורה שנתנה בשבת, שמשם נמשכין כל החדושי תורה וכו', וכן בענין קנאה ושנאה ומחלקת שבין אדם לחברו ובין איש לאשתו וכו', שמצוי מאד שזה מזיק להאדם מאד, כידוע - צריך לזכר את עצמו בקדשת שבת, שהוא שלום, בחינת שבת שלום, וכל מה שעובר על האדם בכל יום ויום צריכין לברח במחשבתו לקדשת שבת, והכל בכח הצדיקים שמודיעים לנו קדשת שבת כנ"ל.