# מד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/44/

וזה שסימו שם רבותינו ז"ל במאמרם על פסוק "האמנם" הנ"ל - 'יכול אפלו אם הגיס דעתו, תלמוד לומר "משרים תשפטו בני אדם"', כי פסוק זה מדבר מדרכי התשובה הנ"ל - שעקר התשובה הוא שישים עצמו כמדבר ולא יתגאה כלל, וכשישמע בזיונו - ידם וישתק ויהיה בכלל הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים וכו' (שבת פח:), כמבאר שם בהתורה הנ"ל, שזהו מה שנאמר שם, מה יעשה אדם בעולם הזה? יעשה עצמו כאלם, כי צריכין לשתק ולהיות כאלם שזהו עקר התשובה, כמו שאמר דוד (תהלים לח, יד): "ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו", ועל זה אמרו שם, יכול אפלו בדברי תורה? תלמוד לומר צדק תדברון, כי בדברי תורה בודאי צריכין לדבר, כי על־ידי־זה כל תקון התשובה להנצל מכל רע, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה נב:): 'אם פגע בך מנול זה משכהו לבית המדרש'. וכן אמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה כה, א), לענין תשובה, אם היה רגיל ללמד דף אחד ילמד שני דפין וכו'.

ועל־כן סימו: 'יכול אפלו אם הגיס דעתו? תלמוד לומר' וכו', כי אפלו אם יעסק בתורה ויגיס דעתו - בודאי לא תתקים התורה אצלו, ולא יזכה לתשובה, כי עקר התשובה שהוא קיום התורה הוא על־ידי ענוה - שישים עצמו כמדבר, כמו שמובא בסוף (אות ו) על מאמר רבה־בר־בר־חנה - 'זמנא חדא הוי קא אזלינן במדברא' וכו', עין שם. וזהו תלמוד לומר "משרים תשפטו בני אדם". כי צריכין לדון את הכל לכף זכות ולשתק למחרפיו, כמו שכתוב שם בסוף על מאמר רבותינו ז"ל (אבות א, ו): 'הוי דן את כל אדם לכף זכות', כי עקר תקון התשובה הוא על־ידי שירגיש שפלותו באמת, ואף־על־פי־כן יחזק את עצמו בכח הצדיק אמת שהוא בחינת שבת, שעל־ידי־זה יזכה לילך בדרכי התשובה הנ"ל, עד שירחם מן השמים וישוב אל ה' וירחמהו, אמן כן יהי רצון.