# מו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/46/

וכל זה צריכין ביותר בראש־השנה שהוא תחלת השנה, שהוא יום ראשון לעשרת־ימי־תשובה, ואז צריכין להמשיך דרכי התשובה הנ"ל, ועל־כן הקדים לנו השם־יתברך ברחמיו חדש אלול הקדוש, שסוד כונות אלול הוא "הנותן בים דרך" כנ"ל, כי בהם עוסקים לתקן דרכי התשובה הנ"ל, כדי שנזכה בראש־השנה לילך בדרכי התשובה הקדושים האלו.

ועל־כן באמת צריכין לנסע לצדיקי אמת על ראש־השנה, שהם יכולין להמשיך דרכי התשובה אלו, והעקר להמתיק תקף הדין של ראש־השנה ולהמשיך על עצמן שמחה אז, כמו שהזהיר אדמו"ר ז"ל (שיחות הר"ן סימן כא): שבראש־השנה צריכין להיות בשמחה. וכמו שכתוב בנחמיה (ח, י) לענין ראש־השנה, "אכלו משמנים ושתו ממתקים ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם" וכו'.

וזה בחינת שופר - שהוא לעורר חסדים ולהמתיק דינים כידוע (זהר וירא קיד:), הינו לעורר רחמי השם־יתברך שיסתכל רק על כל הנקדות טובות שבישראל, ולא יסתכל על הרע שלנו כלל, עד שיכנס בלבנו רחמיו העצומים עד שיהיה נמשך שמחה עלינו, שעל־ידי־זה עקר תקון התשובה כנ"ל. וזה בחינת (תהלים פט, טז-יז): "אשרי העם יודעי תרועה וכו' בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו". כי קול שופר הוא בחינת עשרה מיני נגינה, שהם עקר השמחה, ועל־כן מסימין העשרה הלולים בחינת עשרה מיני נגינה ב'הללוהו בצלצלי תרועה' וכו' (תהלים קנ, ה). ועל־כן בשבת כשחל ראש־השנה אין תוקעין בשופר, כי עקר השמחה שהוא תקון הנ"ל נמשך על־ידי שבת כנ"ל, ועל־כן כשחל ראש־השנה בשבת - אין לתקוע בשופר לעורר בחינת השמחה שהוא עקר התשובה כנ"ל, כי כל כלליות השמחה נמשך משבת שהוא יום שמחה וחדוה בכל העולמות כמו שכתוב בזהר הקדוש (אמור צד:; קה.).